ואכן, לכל אחד יש פיתרון קסמים - יש הדורשים העלאת שכר מינימום, אך המעסיקים מתחלחלים. בנק ישראל דוחף למס הכנסה שלילי, אך ארגונים חברתיים שונים טוענים, שפיתרון כזה יסייע למדינה להתנער עוד יותר מחובותיה הסוציאליות.
ואם לא די בכך, מתפתח לו במקביל דיון משונה בשאלה מהו עוני ואיך אפשר לוודא שאלו המתקראים עניים הם אכן עניים. באחת מתוכניות הרדיו השבוע, לגלגו המשתתפים על הנתונים וטענו כי לא ייתכן שיש בישראל 1.6 מיליון עניים מבלי שהם ראו אותם. אחד הדוקטורים אף הציע לחבריו בעליזות להצטרף אליו לביקור בקניון, שם ניתן לראות את מי שמתקראים עניים משלמים במזומן על קניות יקרות.
בכפר הגלובלי העניים לא קיימים
עוני זה לא רק מקרר ריק, למרות שיש בישראל הרבה יותר מדי משפחות כאלו. עוני זה בעיקר הדרה חברתית. עוני מונע השתתפות במשחק החברתי, הן המקומי והן הגלובלי. בתקופה שבה הגלובליות הפכה לערך עליון, העניים אינם קיימים. כדי להילחם בכך, על החברה לאפשר לרבים ככל האפשר למקם את עצמם - ולו באופן פוטנציאלי - על הסקאלה הבינלאומית.
זוהי, בדיוק, עמדת האחריות החברתית. לא נדבות לעניים, אלא יציאה מהמלכוד. נתניהו דיבר על חכות ודגים, אבל מספר העניים הלך וגדל, ואילו ההשכלה, הבריאות והפנאי להתפתחות האישית הלכו והידרדרו.
למרבה הצער, רוב הפיתרונות המוצעים לעוני - הן מצד המימשל והן מצד הארגונים החברתיים - מבוססים על נוסחאות חד-צדדיות שטחיות ופופוליסטיות, שבבסיסן - התעלמות מהתפיסה הכוללת של אחריות חברתית, כפי שזו צריכה לבוא לידי ביטוי במערכת אנושית, שמחפשת קיום לטווח ארוך.
כלכלה וכבוד
ביציאה הגדולה של אהוד אולמרט אל הציבור, שנערכה השבוע בין כתלי כנס הרצליה, הוא דיבר על הצורך ב"כלכלה צודקת, מתחשבת ורגישה". זוהי, כמובן, כלכלה על פי עקרונות האחריות החברתית. עוד אמר אולמרט, כי "כל אזרח ראוי לסביבה התומכת ומתמרצת אותו להתפרנס בכבוד" - אמר, וצדק. אלא שזו איננה הסביבה המאפיינת את החברה הישראלית של המאה ה-21.
באופן פרדוקסלי, החברה הישראלית - שרוב חבריה נמנים על המעמד הבינוני הלא-עשיר - מזדהה עם סיסמאות בעייתיות, הטוענות כי המובטלים הם בעצם פושעים חברתיים, שעובדים "בשחור", או לחילופין - עצלנים הזקוקים לניעור רציני מצד האלמנטים החיוביים של החברה, עד שיואילו לפרנס את עצמם.
העובדות אינן תואמות את הסיסמאות. הפנסיונרים הרעבים של "ביקור חולים", שעבדו כל חייהם בחריצות, לא מתאימים להן; כך גם רבים מבין המובטלים הישראלים, ששום השכלה אינה מבטיחה את הינצלותם מציפורני העוני: רופא, שעלה מרוסיה, וגוזם עצים בעבודות יזומות במסגרת התוכנית הידועה בשם ויסקונסין; עובדת סוציאלית בת 60, שפוטרה ממשרתה ולא תמצא אחרת; נכים, שאינם יכולים לזוז, ומנופים באדישות מרשימת מקבלי הקצבאות של מפעילי תוכניות ויסקונסין.
תוכנית ויסקונסין הישראלית, שהייתה אמורה להביא מזור לעוני הישראלי, ואשר אולמרט היה ממקדמיה, הולכת ונחשפת כתוכנית לא צודקת, לא מתחשבת ולא רגישה - במונחיו של אהוד אולמרט. נראה, כי מטרתה העיקרית היא להיפטר מכמה שיותר מקבלי קצבאות, ובמקום לספר הכשרה מקצועית - נותנים לאחרים קורסים מגוחכים לכתיבת קורות חיים או הפנייה לפעילות "קהילתית", שחוסכת למדינה עוד כסף. חלילה לנו, שתוכניתו של אולמרט, אשר לפי הבטחתו תוצג בקרוב לציבור הישראלי, תהיה דומה בעקרונותיה ובגישתה הבסיסית לתוכנית ויסקונסין.
רבים מהמומחים, שניסו לנתח בימים האחרונים את הסיבות האמיתיות לעוני הישראלי, טענו כי מדובר פשוט בגישה רעה וזדונית של בעלי ההון אל "האחרים" - כל מי שאינם קרובים אליהם, כלומר, רוב עם ישראל.
הסבר כזה מסיר את האחריות לעוני מכתפי כולנו, כולל הפוליטיקאים. דמוניזציה של סקטור מסוים באוכלוסיה, מאפשרת לכל האחרים לרחוץ בניקיון כפיהם.
זהירות: חור שחור
הסיבה לעוני הישראלי קשורה קשר הדוק למאפיין יסודי של הקפיטליזם - הצורך האינהרנטי שלו לזלול ולסבוא בלי גבול, תוך הרס מוחלט של הסביבה. ממש כמו חור שחור, השואב לתוך עצמו את כל מה שעובר לידו, ללא סיבה או צורך מוגדרים. זה קורה בארה"ב, אך שם גודלה של האוכלוסיה מצליח להטעות את הצופה מן הצד, ולהסתיר מעיניו את מימדי החורבן האנושי שמתרחב לצד השגשוג. בישראל - על אוכלוסיתה הקטנה - אין כזה לוקסוס, והעוני ניבט מכל פינה.
הקפיטליזם חיוני להתפתחות ודרבון הכלכלה. אך הקפיטליזם - בפני עצמו - חף לחלוטין מכל שמץ של אנושיות, אחריות, פיתוח חברתי, ערכיות ושאיפות חברתיות נאצלות. הדרך לרסן את איפיוני החור השחור שלו עוברת דרך ערכי האחריות החברתית, דרך התפיסה של כלכלה חברתית, דרך עוצמתם של אנשים פרטיים, שיהיו מסוגלים לשלב בין כישוריהם כבעלי הון ומפתחים כלכליים לבין אנושיותם ורגישותם.
כדי להגשים את חזונו של אולמרט בדבר "כלכלה צודקת, מתחשב ורגישה", יהיה על הכלכלנים החדשים של משרדי הממשלה להבין מהי אחריות חברתית ולהחליט שהם מחויבים לה באמת, לא רק כמס שפתיים. אליהם צריכים להצטרף גם הפוליטיקאים ובעלי ההון, אך גם כל השאר אינם פטורים. מחויבות לאחריות חברתית צריכה להדהד גם מנציגי החברה במגזר השלישי, מרשויות החוק, מרשויות השלטון ומכל הזרועות, שבעצם קיומן מהוות את עמוד השדרה של החברה האנושית.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית