ילדי השואה שחוו התעללות: זכרה חזק מכל טראומה אחרת

לרגל ציון היום הבינלאומי לזכר השואה מפרסמת אוניברסיטת חיפה מחקר מצמרר שקובע: זכר ההתעללות המינית חזק מכל שאר טראומות השואה. עורכת המחקר, שראיינה את הנבדקים: "זה גורם עד היום למחשבות בלתי פוסקות על הנושא ולסיוטים בלילות"

מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה עוסק בסיפוריהם של 22 ניצולי שואה שהיו חשופים במהלך מלחמת העולם השניה להתעללות מינית. המחקר, הראשון מסוגו בעולם, יוצג ביום ראשון הקרוב במסגרת יום עיון לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה.

 

המחקר מעלה כי על אף שהקורבנות עברו בתקופת המלחמה אירועים טראומטיים נוספים כגון אובדן הורים, אלימות פיזית ורעב, הרי שזכר ההתעללות המינית חזק מכל יתר הטראומות. "זה גורם עד היום למחשבות בלתי פוסקות על הנושא ולסיוטים בלילות", קובעת עורכת המחקר, הפרופסור רחל לב-ויזל.

 

פרופ' לב-ויזל סיפרה היום ל-ynet כי פנתה לפני מספר שנים במהלך ראיון טלוויזיוני וביקשה לראיין קורבנות שואה שנפלו כילדים קורבן להתעללות מינית. בעקבות הראיון הטלוויזיוני קיבלו פרופ' רחל לב-ויזל ושותפתה למחקר, פרופ' מריאן אמיר שנפטרה במהלכו, כ-50 פניות, רובן של גברים, שביקשו לספר על ההתעללות המינית שעברו כילדים במהלך השואה.

 

בסופו של דבר ראיינו רק 22 קורבנות - 14 גברים ושמונה נשים, שהיו מוכנים להתראיין פנים מול פנים ולא באמצעות הטלפון. חלקם רואיינו בישראל ואחרים בארה"ב. "דחינו גם פניות מצד אנשים שהערכנו שלא יוכלו להתמודד עם נטל הזכרונות והחשיפה הכרוכה בראיון", מספרת לב-ויזל.

 

גילם הממוצע של המרואיינים היה 68 והחוקרת ציינה שכל המרואיינים סיפרו את סיפור ההתעללות המינית בצורה בהירה ומדוייקת, עם סדר ותאריכים, בניגוד לאופן שבו מספרים סיפור טראומטי. ממצא זה מוכיח שהניצולים חווים את המקרה שוב ושוב בתוך ראשם, מספרים אותו לעצמם ומחיים את העבר מדי יום.

 

בהתיייחס לאופי חייהם של הקורבנות הרי שכל המרואיינים היו בבריחה מפני הגרמנים, חלקם התחבאו בבתי נוצרים, חלקם שהו עם פרטיזנים וחלקם נעו ממקום למקום והיו טרף קל לסטיות של אנשים שפגשו בדרך.

 

פרופ' לב ויזל ציינה כי הדבר אינו פוסל את האפשרות שמקרים דומים אירעו גם בגטאות, אך הדבר לא בא לידי ביטוי במחקר הנוכחי. בכמה מן המקרים שהתגלו במהלך המחקר בוצעה ההתעללות על ידי קרובי משפחה או יהודים אחרים, דבר שאף הגביר את הטראומה והמבוכה בקרב הניצולים. באחד המקרים דובר על אדם שסייע להבריח ילדים ממקום למקום, במקרה אחר באב שהתעלל מינית בבתו ובמקרים נוספים, באימהות שהתעללו מינית בבניהם

 

אחד המקרים אותו ציינה פרופ' לב-ויזל במיוחד הינו מקרה של ילד שאת שנת המלחמה העביר בביתו של קתולי שהתעלל בו מינית ואף אילץ אותו לקיים יחסים עם ילדה נוספת שגרה בבית כאשר הוא צופה בהם. "הגבר המתעלל טען באוזניו של הילד כי המעשים שהוא מבצע בו מגיעים לו כעונש על כך שהיהודים הרגו את ישו, תופעה שחזרה על עצמה במקרים רבים שבהם הגויים התעללו בילדות וילדים יהודים".

 

אולם, למרות המעשים המחרידים, כאשר נגמרה המלחמה ואחיו של הילד בא לקחתו והציע לו לנסוע איתו לאמריקה, הילד סירב והמשיך לחיות עד גיל 19 בבית שבו ספג את ההתעללות, אז רכש דודו עבורו ועבור אהובתו כרטיסי טיסה לארה"ב. הסיבה לכך היתה אסירות תודה שחש הקורבן וילדים נוספים במצבו כלפי המתעללים על כך שבעצם הצילו את חייהם.

 

בהמשך המליץ הילד על המתעלל כמי שזכאי לתואר חסיד אומות העולם, היות שהציל את חייו בשואה. למרבה המזל בארגון "יד ושם" עלו על אופיו של הגבר המתעלל ומנעו את מתן התואר.

 

פרופ' לב-ויזל ציינה כי מצבי לחץ ומלחמה לא יוצרים פדופילים, אך מאפשרים את פעולתם של אנשים שבנסיבות רגילות לא היו מסוגלים לבצע את המעשים הנוראיים בילדים. גם אחרי אסון הצונאמי שאירע לפני כשנה במזרח אסיה פורסם כי ילדים מסרי לנקה נפלו קורבן לתקיפות מיניות ימים אחדים לאחר האסון. בימים אלה עוסקת פרופ' לב ויזל בכתיבת המחקר כספר.

 

ביום ראשון, לציון יום הזיכרון הבינלאומי שהוכרז על ידי האו"ם, יערך באוניברסיטת חיפה יום עיון בנושא.