ירוק אמיתי

כמעט כל מוצר היום זוכה לתווית "ידידותי לסביבה" או "ירוק" - החל מדלקים, חומרים קוסמטיים, וכלה בבגדים ואפילו חברות השקעות ובנייה. האם כל מה שמוגדר ירוק הוא באמת כזה, וכיצד ניתן להעריך האם המוצרים והשירותים שאתם רוכשים הם אכן ידידותיים לסביבה?

את התואר ירוק, הבא לציון "ידידותיות לסביבה", מצמידים היום לכל דבר, החל מבנזין ועד חברות השקעה. אבל האם יש משהו ירוק באמת במוצרים האלה חוץ מן הדולרים שהם מניבים לספקים?

 

ועם זאת, יש שהתעשייה ואנשי המקצוע מרוויחים את הצבע הזה ביושר. אחד הכוחות המניעים את התעשייה הכימית בכיוון הזה הוא המכון לכימיה ירוקה (GCI) בוושינגטון, בירת ארה"ב. המכון מעניק מדי שנה את פרס "האתגר הנשיאותי לכימיה ירוקה". מנהל ה-GCI, פול ט' אנַסטַס הכריז ב-1998 על 12 העקרונות המנחים ל"כימיה ירוקה".

 

העיקרון הראשון אומר: "עדיף למנוע ייצור פסולת מלטפל בה או לנקותה לאחר ייצורה." כימיה ירוקה, לדברי המכון, אינה רק כימיה הנוחה לסביבה, אלא גם כימיה החוסכת לחברות מיליוני דולרים בהוצאות על ניקוי וסילוק.

 

ב-2005 העניק המכון פרס משותף לחברות ארצ'ר דניאלס מידלנד ו-Novozymes על פיתוח תהליך המחליף חומצות שומן מסוג טרנס, חומרים המצויים במרגרינה צמחית משמן סויה ומזיקים לבריאות, בשומנים רוויים בריאים יותר. מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) דורש החל מ-1 בינואר 2006 לציין גם את תכולתן של החומצות שומן מסוג טרנס ברשימת המרכיבים המוצמדת למוצרי מזון.

 

התהליך שלהם מתבסס על אנזים, זרז ביולוגי הקרוי בשם Lipozyme, והוא ימנע את הצורך להשתמש במאות מיליוני קילוגרמים של נתרן מתוקסיד, דטרגנטים, חרסית להלבנה ו-230 מיליוני ליטרים של מים, כל שנה.

 

לבד מצמצום השפכים, הכימיה הירוקה מחפשת דרכים לסילוק חומרי תגובה רעילים בתעשייה. כימיקלים רעילים משמשים מקור דאגה גם לאדריכלים המתכננים "בניינים ירוקים", הידידותיים גם לדייריהם וגם לסביבתם הקרובה.

 

דבקים וצבעים, שהם המקור לריח "המכונית החדשה", משחררים לאוויר חומרים אורגניים נדיפים הגורמים לכאבי ראש ולבחילה. גם נבגים של עובש וחלקיקי אבק "עושים צרות" והם עלולים לגרום לבעיות נשימה המורידות את פריון העבודה בבנייני משרדים שאינם מאווררים כהלכה. אפשר למצוא חידושי אדריכלות לשיפור איכות הסביבה גם בחברות מוסדיות וגם בפרטיות.

 

המועצה האמריקנית לבנייה ירוקה (USGBC) הגדירה ב-2000 מערכת תקנים למנהיגות בתכנון אנרגטי וסביבתי, המכונים LEED. אדריכלים יכולים לזכות באישורי LEED לבניינים שלהם באמצעות מערכת ניקוד המעניקה נקודות זכות בתחומים כגון "איכות סביבה פנימית" ו"אנרגיה ואטמוספרה". המועצה חנכה באוגוסט 2005 תכנית ניסויית להגדרת LEED בתכנון בתים פרטיים. כמו הכימיה הירוקה, כך גם האדריכלות הירוקה רווחית לעוסקים בה כשלוקחים בחשבון את כל ההיבטים של התהליך, ובכללם חשבונות החשמל לטווח ארוך וסילוק האשפה הנוצרת במהלך הבנייה.

 

בניין קונד נאסט, בטיימס סקוור 4 שבמנהטן הוא הבניין המפורסם ביותר שזכה באישור LEED. בבניין מצויים התקנים כגון מערכות משולבות למִחזור, לוחות קיר המשמשים כתאים סולריים ותאי דלק הפועלים באמצעות גז. את הבניין בנתה ותכננה ב-1999 חברת האדריכלות הניו יורקית Fox & Fowle שנוסדה בידי רוברט פוקס וברוס פאוול. ב-2005 הושלם בניין הדירות "הלנה", ברובע אפר ווסט סייד במנהטן, שתוכנן בידי אותה חברה, ועומד אף הוא בתקני LEED.

 

מפעל פריטו-ליי בעיר הנרייטה שבמדינת ניו יורק, שנחנך ביוני 2005, זכה במדליית הזהב של LEED בעבור השימוש החדשני במגרשי חנייה המאפשרים חלחול מים (כדי לסנן גשמי סערה ולצמצם את מי השופכין), בתאים סולריים ובריהוט שאין בו חומרים נדיפים. את המפעל תכננה חברת ויליאם מק'דונאו ושות', שתכננה גם את הכיסוי שעל מפעל פורד בדירבורן שבמישיגן, ה"גג החי" הגדול בעולם ששטחו 40,000 מ"ר ועליו נטועה צמחייה. הגג מאפשר גם לבודד את הבניינים, גם לסנן את מי הגשמים וגם לצמצם את ספיגת החום.

 

חברת התכנון הלונדונית פוסטר ושות', שנוסדה בידי נורמן פוסטר, תכננה את בניין סוויס רֶה, מגדל זכוכית דמוי ביצה שבנייתו הושלמה ב-2004, שהוא גורד השחקים הירוק הראשון בלונדון. זרימת הרוח לאורך קירותיו הקמורים יוצרת הפרשי לחץ המניעים את מערכת האוורור ומפחיתים את הצורך במיזוג אוויר. לבד מן התאורה הטבעית שמגדל הזכוכית נהנה ממנה, זרימת האוויר מפחיתה בחצי את כמות החשמל הדרושה להפעלת הבניין. תכנון רב השראה, כמו זה של פוסטר, משלב את סביבתו הטבעית של הבניין בתכנון ההנדסי שלו.