מזל טוב, המכונית בת 120

ב-29 בינואר 1886, זכה המהנדס הגרמני קארל בנץ לאישור הפטנט שביקש, וההמצאה הכי חשובה ב-120 השנה האחרונות הושקה. מכונית עם מנוע בעירה פנימית יצאה לדרך

עד 120 זו כבר לא מחמאה. אחת ההמצאות החשובות ביותר בעידן המודרני, המכונית, חוגגת היום 120 שנה להמצאתה. ב-29 בינואר 1886, נרשמה כפטנט ההמצאה של קארל בנץ, מהנדס גרמני שתכנן תלת-אופן ממונע. כלי הרכב הזה, עם מנוע בעירה פנימית שהומצא לראשונה 10 שנים קודם לכן (1876), הוא הבסיס למה שהפך ברבות השנים לאמצעי התחבורה החשוב והמשפיע ביותר מעולם.

 

37435

 

קארל פרדריך בנץ (Karl Friedrich Benz) פיתח את המכונית הראשונה בשנת 1885, כשהיה בן 41. זו היתה מעין כרכרה עם שלושה גלגלים, מקום לאדם אחד וכידון המסיט את הגלגל הקדמי. מספר חודשים לאחר סיום ייצור המכונית הראשונה, קיבל בנץ את האישור הרשמי ממשרד הרישום הגרמני. פטנט מספר 37435 יצא לדרך, וכך גם נסיעת מבחן ראשונה שביצעה אשתו, ברטה, לאורך 100 ק"מ. למכוניתו של בנץ היו אז 0.75 כ"ס, שהופקו ממנוע בנפח 985 סמ"ק. מנוע הבעירה הפנימית, שמשמש את המכוניות שלנו עד היום, הומצא אף הוא על-ידי גרמני, ניקולאס אוטו (Nicolaus Otto).

קארל בנץ וההמצאה בת 120 השנים

 

מעודד מהצלחת התלת-אופן, בנץ יצר עוד מספר יחידות שנמכרו ללקוחות פרטיים, והקים חברה שכונתה "בנץ ושות'". מכונית עם ארבעה גלגלים, ועדיין במבנה שמזכיר כרכרה ללא סוסים, הושלמה בשנת 1891 לאחר שבנץ התגבר על בעיית ההיגוי. במכונית עם ארבעה גלגלים נדרשת מערכת היגוי בה גלגל ימין מסתובב בזווית שונה מגלגל שמאל, כתוצאה מרדיוס הסיבוב השונה במהלך פנייה. גלגל פנימי (ימני בפנייה ימינה, למשל), נדרש לזווית פנייה חדה יותר מכיוון שהוא מבצע דרך קצרה יותר. בשנת 1893, זכה בנץ לאישור פטנט גם עבור מנגנון ההיגוי, שמספרו 73515.

 

באותה שנה ממש, יצר בנץ את אחת המכוניות הזולות הראשונות בעולם, עובדה שסייעה לחברה בראשה עמד להפוך ליצרן רכב גדול ממדים. עשר שנים מאוחר יותר, ב-1903, פרש קארל בנץ מניהול החברה, אך חזר אליה כחבר בוועד המפקח בשנת 1926, כשהפכה ל"דיימלר-בנץ", הבסיס ל"מרצדס-בנץ" שמוכרת לנו כיום.

 

קארל בנץ הלך לעולמו בשנת 1929. אבל ההמצאה שלו, פטנט מספר 37435, נשארה איתנו עד עצם היום הזה.