ישב, ישב, הדליק כיבה עד שנמאס / תפס במסדרון את ה"ערביסט" הממונה עליו ולחש לו: "אני מציע שנעזור בבחירות לחמאס" / בשב"כ ובמוסד כבר רגילים לכל מיני רעיונות מוזרים ומטורפים / לכן לא זרקו אותו מכל המדרגות שם מקשיבים לצוערים כמו לאלופים / אמר לו הממונה: "תגיד, אצלך בראש הכול בסדר?" / השיב הנער: "בוא נשב אני נטרלתי את כל המיקרופונים אצלי בחדר".
וזה עיקרו של הרעיון ראשון ראשון ואחרון אחרון / אבו מאזן שפן, הוא לא רבין ולא שרון / הוא לא יביא שלום ואפילו לא קצה של הפתרון / אבל הפלסטינאים לומדים המון מאיתנו, מה זה המון / עד שאפילו הסיסמא "מושחתים נמאסתם" שבכל עיר וכפר בגדה על הקירות קראנו / הם גם לא הרגישו שזאת הייתה סיסמא מוצלחת גם בבחירות שלנו.
מכיוון שכך עליתי על הפטנט / צריך להרגיל את החמאס לשבת בממשלה ובפרלמנט / כורסאות עור צבי, מזנון, חדר כושר מכונית טלפון לכל החיים והרבה נחת / ואת מחשבות הטרור אשר בראש - ינטרל התחת / וזה עוד כלום ואיפה הג'ובים לקרובים והטובות לאיזה ותיק או סתם חבר / או משפחת שאהיד, שהוא ארגן לה להסתדר / וגם פרוטקציות והופעות ב"אל ג'זירה" (אוהב להתאפר) / ואני שואל: כדאי לפוצץ איזה אוטובוס ועל כל הכיף הזה לוותר?
האם שוב להתחיל מלחמה או טרור של מטורפים / לעומת העושר והאושר והפרסום והחיים היפים? / המסקנה: תן להם שנתיים שלטון לטרוריסטים כמו בכל מקום / לא הראש ולא הכעס רק הנאות הישבן המתובלות בקצת שחיתות הן הן שמביאות שלום.
ולסיכום: גבירותיי ורבותיי אל תגידו לא שמענו ולא ידענו / אבל החמאסניקים כאמור למדו בכל זאת משהו מאיתנו.