על עטיפת אלבומו של הכומר ראן, שהוא שליש מההרכב המנוח ראן די.אם.סי, מצויר קו הרקיע של מנהטן כשהוא עולה בלהבות. בפרונט של סצינת יום הדין המצולמת עומד המטיף ראן, לבוש בשחור ואוחז במקל הליכה, כשהוא קפוא בפוזת "יו! אמרתי לכם לחזור בתשובה". קצת מבהיל. המזל הוא שהתוכן לא זהה לעטיפה.
ראן די.אם.סי היתה אחת הלהקות החשובות ביותר בהיפ-הופ. הם היו הגשר שקישר בין ימי האולד סקול להיפ-הופ כמו שהוא נשמע ומתנהג היום. Walk This Way שלהם הצליח גם להציל את הקריירה של אירוסמית, שחידשה איתם את השיר, וגם להזניק את המעמד שלהם. עד אז באם.טי.וי אפילו לא חשבו לשדר קליפים של ראפ. אחרי יותר מעשור שבו התרסקו והפסיקו לפעול, הם הצליחו לעשות קאמבק מרשים, בעיקר דרך הופעות, וסיימו את דרכם באופן טראגי עם רציחתו של אחד מהם, די.ג'יי ג'אם מאסטר ג'יי, בשנת 2003. האלבום הזה הוא למעשה נסיון ההתאוששות של ג'ו 'ראן' סימונס, וגם ניסיון להמשיך את המורשת של ראן די.אם.סי.
מי שצורך את הראפ שלו רק מהמצעדים עלול לקבל שוק קטן מהסאונד של האלבום. ראן הולך על הסאונד האולד סקולי, המינימליסטי והמחורע על גבול הכואב באוזן. הביט של התופים נשמע עתיק וגם דגימות הגיטרות נשמעות כאילו הן משיא תקופת הטראש רוק של שנות ה-80. למרות שזה נשמע מפתיע, בגלל הנוסטלגיות שלו האלבום מצליח להיות חריג ומרענן. כל כך הורגלנו בשנים האחרונות להפקות סופר בלינג בלינג לקקניות, שהחזרה הזאת להכי בסיסי שיש מצליחה לעשות טוב על הנשמה. אפילו כשהדגימה היא של I Love Rock And Roll הצ'יזי של ג'ואן ג'ט, בשיר Mind On The Road ראן מצליח לעשות מזה חטיף מטריף.
Distortion הוא אלבום של ראפר שמזדקן בכבוד, ותוך כדי כך עולה על רבים מהראפרים הצעירים שבשטח, וזה לא מעט.