הבה נזכור שמייסד התנועה הפלסטינית היה מופתי מוסלמי קנאי, שבהיותו מנהיג חכם בדורו העמיד את ירושלים - שהערבים לא קידשוה קודם לכן - בלב הסכסוך. הוא הבין את היהודים יותר מאשר הארץ-ישראלים החדשים בתל-אביב הבינו את עצמם. מי שזוכר את עונש הגירוש ללבנון שהטיל רבין על מנהיגי החמאס זוכר ודאי שההנהגה האינטלקטואלית הפלסטינית התגלתה - כמו בכל ארצות ערב היום - דווקא בחמאס, שהוא היורש האמיתי לליבת הסכסוך כפי שהיה מתחילתו: דתיות לאומית.
עם הצלחת החמאס המסכה באמת הוסרה - לישראלים. מי שלא ראה מה מתחבא מאחורי המסכה כאשר הנוצרים תחת שלטון ערפאת החלו להתמעט, היה עיור. הוסר הכורח הישראלי לפרשן מה הפלסטינים באמת מתכוונים כשהם מדברים על מיליון שהידים בדרך לירושלים; החמאס באמת ובתמים אינו יכול להראות "כאילו" הפך את עורו. אי לכך, רק עם החמאס יכולה ישראל להגיע לשביתת נשק לעוד עשר-עשרים שנה בלא שהפלסטינים ייאלצו לשקר על נכונותם להתפשר כדרך של קבע.
מצד אחד, בהיותם נבונים, רוצים הנבחרים החדשים בטובת עמם ולא בטובת חשבונות הבנקים של ההנהגה בשוויץ. עד כה היו דווקא הם שדאגו לחינוך בשטחים ולעזרה הדדית. כדי להעניק לעמם את שנגזל ממנו עד כה הם צריכים זמן וכך, ימי גיאומטריית הרעיונות הישראלית של פסיק פה ופסיק שם, חלפו. ממשיכי דרכו של המופתי יאמרו את מה שהיה חבוי מאחורי הסיסמאות על שלום ופשרה. מולם יכולה ישראל לעשות את מה ששרון הבין ורצה לעשות מיראת הדמוגרפיה - לקבוע גבול מזרחי לישראל ולהעמיד את הפלסטינים בפני עובדה או להגיע איתם לקו ירוק חדש. כי זה יהיה האינטרס שלהם.
הקו הירוק היה בסך הכל "הודנה" לערבים וקו קדוש רק לשמאל הישראלי. עם חמאס בשלטון אין עוד צורך להעמיד פנים כאילו מדובר רק על כיבוש ועל יותר מארבע מאות כפרים שנכבשו ומאות אלפים שגורשו ושכאילו, אחרי שמונים שנות דמים, יימצא פתרון קל וכולל; שכן החמאס לא רק ירצה, אלא בניגוד לאש"ף, גם יוכל להגיע לפתרון זמני בלא להישבע שאחר-כך יכיר בישראל שאיתה אין הוא יכול לעשות שלום כתנאי להווייתו ולכבודו.
הסכסוך שהחל באמת כאשר לבש פנים דתיות, והמופתי פרסם פוטומונטאז' מפוברק של הרצל מעל מסגד עומר, חזר אל מופתי בעל זקן אדום, שאיתו יש על מה לדבר כאשר אתה אמנם קטן אבל חזק ועיקש, וגם לך מעט קשה לעשות סתם שלום של כניעה, אחרי כל הדם שניגר. דווקא עתה ניתן להגיע למה שנחוץ לשני הצדדים והוא מדינה פלסטינית ערבית לצד ישראל היהודית בלי כורח בפתרון כללי מידי, שיבוא כאשר שני הצדדים יהיו בשלים במועד מאוחר יותר.