אינדיפנדנס דיי

כולם היו רוצים לחשוב שפסטיבל הסרטים סאנדאנס מנותק מהבליץ ההוליוודי הרגיל. אבל כשפריס הילטון מפציעה, ועוד מארגנת מסיבה עם כוכבנים מסוגה, זה לא יכול להיות שום דבר מלבד מסחרה

מה זה בדיוק עצמאי? השאלה הדהדה השבוע בין הריה המושלגים של העיירה סאנדאנס, יוטה, ביתו של פסטיבל הסרטים המפורסם. הפסטיבל, שהסתיים רשמית ביום ראשון האחרון, מוגדר לפחות על הנייר כחגיגת קולנוע אינדי איכותי, כזה שמנותק מהבליץ ההוליוודי הרגיל. נשמע טוב, אבל אם שופטים לפי הפסטיבל הנוכחי, איזה אינדי ואיזה נעליים. באמריקה כמו באמריקה, גם העצמאות מוצאת את עצמה מטוהרת, מיוחצנת ובעיקר מכובסת.

 

צופים אדוקים של הסדרה "הפמיליה" זכו בעונה השנייה לפרק מיוחד, שבו מגיעה חבורת הערסים מלוס אנג'לס לביקור בפסטיבל. באותו פרק נחשף צד יותר עדכני של העסק: קולנוע, כך מתברר, זה הכי ניינטיז. בעשור הזה סאנדאנס הוא בעיקר סלבאסות ומסיבות. כדי לפזר את תדמית הפסטיבל כאירוע התמנגלות (ופחות אירוע קולנועי) יצא מנהל הפסטיבל ג'פרי גילמור בהודעה לעיתונות. "השנה סאנדאנס יהיה יותר עצמאי והרבה פחות מיינסטרים", הודיע לפני פתיחת ההקרנות. מאחורי גבו צוטט מפיק הסרטים קורי אקרמן, שאמר: "בואו נאמר שאם פריס הילטון לא תופיע השנה, אפשר להגדיר את הפסטיבל כהצלחה".

 

אקרמן אכל השבוע את הכובע. ההילטונית לא רק הגיעה, אלא גם עשתה מסיבה. פריס לא לבד: גם כוכבנים מדגם כרמן אלקטרה, שאנון אליזבת, ג'סיקה בייל ואפילו הילדים של "לגונה ביץ'" - כולם עלו על צעיפים ובאו להפגין נוכחות. בשנה שבה ג'ניפר אניסטון פותחת את הפסטיבל (עם הסרט "Friends with Money"), מישהו יכול להאשים את פריס שרוצה גם?

 

לפי הדיווחים, גם השנה תפקד הפסטיבל כשלוחה מקומית ללוס אנג'לס. לדוגמה צלם הבית (השם המלא שמור במערכת), שהוזעק למקום על ידי מגזין רכילות מוביל לצלם "סלבז בסביבתם הטבעית" עלק. כתב העיתון "ניו יורק מטרו", בחור בשם דן דן (אמיתי, בחיי), מספר בשיחת טלפון כי מדובר בהוליוודייה אחת גדולה. "אי אפשר להאמין למה שהולך כאן", הוא מקטר, "הכל זה הייפ. רק בסאנדאנס אנשים מוכנים לעמוד שעות בתור, ועוד בשלג, כדי לראות סרט שהם בחיים לא היו מתקרבים אליו בעיר". סיכם את המצב סטוארט פולוק, יוצר סרטים סקוטי: "מרוב חסויות ומסיבות, אני מרגיש בכלל כאילו אני בפסטיבל וודקה. יש פה יותר יצרני משקאות מאשר יוצרי סרטים".

 

ומה עם הקולנוע? מעבר למסיבות, לשתייה ולפריס הילטון, הביאו השנה 80 סרטים קצרים ו-120 סרטים באורך מלא, שכללו בין השאר את חביב הקהל "Little Miss Sunshine" עם סטיב קארל ("בתול בן 40") ו"האריסטוקרטים", שעליו כתבנו כאן בעבר. למרות נוכחות מוגברת של סרטים עצמאיים באמת, רובם המכריע באו עם גב תומך, אולפני הפצה מבוססים ורשימת שחקנים מכובדת (נב קמפבל, ג'ון קיוזאק, גרג קניר ועוד). או כמו שאומר מר דן דן: "השתתפות בפסטיבל נותנת חותמת איכות ויוצרת תדמית של סרט אינדי מסקרן, מה שגורם להרבה חברות ושחקנים לרצות לנכוח באירועים. היום ליוצרי אינדי אמיתיים יהיה קשה להגיע לפסטיבל. בואו נאמר שגם אם אתה עצמאי, זה לא מזיק שיהיו לך גם כמה חברים".

 

עוד ב"אמריקה": ריאליטי חדש עם פרחי מטבח יצירתיים, סטיבן קינג הופך את הנייד לאויב מר ועוד - בגיליון "פנאי פלוס"