ארה"ב ודרום-קוריאה: שיחות על הסכם סחר חופשי

אם יושג - למרות התנגדות מצד המגזר החקלאי החזק בדרום-קוריאה - יהיה זה ההסכם החשוב ביותר של ארה"ב

ארצות-הברית ודרום-קוריאה התחילו  את המשא-ומתן להשגתו של הסכם סחר חופשי.

 

ההודעה על כך נמסרה רשמית אתמול (ו'), בגבעת הקפיטול (מרכז הממשל האמריקני) בוואשינגטון, מפי נציגיהן של 2 הממשלות.

 

בהזדמנות זו הועלה על נס סיפור-ההצלחה הקוריאני - שהפך מדינה חקלאית שולית (ומוכת-מלחמה במחצית הראשונה של שנות ה-50') למעצמת-סחר, הניצבת במקום-10 בטבלת המדינות המפותחות; התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) שלה הינו כמעט 1.0 טריליון דולר. מבחינתה של ארצות-הברית, יש לדרום-קוריאה חשיבות רבה מאוד: בשנת 2004, המדינה האסייתית הייתה מספר-7 בטבלת שותפוֹת-הסחר של הכלכלה האמריקנית.

 

"השיחות עם דרום-קוריאה הינן החשובות ביותר, מבחינת הסחר החופשי, שניהלנו במשך 15 השנים האחרונות" - הצהיר נציג-הסחר (במעמד של חבר-הממשלה) האמריקני רוב פורטמן. הוא ציין כי בין שותפות-הסחר הבולטות של ארצו, רק קנדה ומקסיקו חתומות על הסכם סחר חופשי עימה - כחלק מהסדר נאפט"א.

 

בכירי הממשלות שמטפלים בסחר הבינלאומי של ארצותיהם הודו: המכשול הקשה ביותר, אשר על ההסכם יהיה להתגבר עליו, הינם 3.5 מיליון אנשי המגזר החקלאי בדרום-קוריאה. הם צפויים להתנגד קשות להנמכת מחסומי-הסחר בתחום החקלאות; הוכחה לכך ניתנה בדצמבר, כאשר אלפי חקלאים קוריאנים הפגינו מול כינוס שארגון הסחר העולמי קִיים בהונג-קונג - ואתמול, כאשר חקלאים קוריאנים הפריעו בהצלחה לשימוע שנערך בעיר-הבירה סיאול לגבי הסכם הסחר החופשי המיועד.

 

שר-המסחר של קוריאה, קים היון צ'ונג סיפר כי כמה מעוזריו חשבו שהוא "משוגע" כאשר העלה את הרעיון בדבר ניהול משא-ומתן על הסכם סחר חופשי עם ארה"ב; הנימוק שלהם היה המיליטנטיוּת של החקלאים הקוריאנים. "היו הרבה ספקנים", אשר חשבו כי השיחות לעולם לא "יתרוממו" - אמר השר -"אבל כל הרעיונות הטובים התחילו ברעיונות משוגעים".

 

דרום-קוריאה מטילה הגבלות שקות מאוד על ייבוא אורז, גובה מכס בשיעור 455 עד 50% על ייבוא פירות, ומקיימת מחסומים גבוהים לגבי ייבוא בשר. אם יהיה הסכם בדבר סחר חופשי אמיתי עם ארה"ב - מוצרים כאלה יוכלו להישלח באורך בלתי-מוגבל אל תחומי דרום-קוריאה.

 

עם זאת, השר קים ציין כי כל הסכמי הסחר החופשי כוללים סעיפים מיוחדים לגבי ענפי כלכלה שנחשבים כרגישים מבחינה פוליטית; סעיפים אלה יוצרים פרק-זמן ארוך, בן כמה וכמה שנים, שבו המחסומים נגד ייבוא חופשי מוסרים בהדרגה ובאיטיות.

 

"אלה הינם נושאים, אשר לגביהם יהיה עלינו לקבל החלטות קשות" - אמר קים; "אבל אנו מוכנים להחליט החלטות כאלה" - מכיוון שדרום-קוריאה רוצה, באורח כמעט-נואש, בפתיחת גבולותיה של ארה"ב למוצרי תעשייה (במיוחד: אלקטרוניקה) קוריאניים.

 

הוא ציין כי ממשלתו התחייבה להקצות "לפחות 100 מיליארד דולר", במהלך העשור הקרוב, כדי לסייע בידי החקלאים הקוריאנים להתרגל אל התחרות הזרה ולהתאים את עצמם אליה - בעיקר, על-ידי התמקדות בתחומי-שוק מיוחדים (נישות) שבהם יוכלו לקבל מחירים טובים תמורת ידע והישגים ספציפיים.

 

בארה"ב, לא צפויה התנגדות רבתי לפתיחת הגבולות מול דרום-קוריאה: זו אינה דומה לארצות אמריקה המרכזית (כולל הרפובליקה הדומיניקנית) - אשר הקונגרס כמעט פסל לחלוטין, בקיץ האחרון, את הסכם הסחר החופשי עימן; היא אינה מבססת את כלכלתה על שכר נמוך, ואינה ידועה כמדינה שבה דורסים את זכויות העובדים.

 

וכך, ההודעה על המשא-ומתן עימה זכתה לתגובה נלהבת בבית-המחוקקים האמריקני. גם נציג מדינת ניו-יורק בבית-הנבחרים, יו"ר ועדת ההקצאות צ'רלס ב' ראנגל, בירך על כך: "זה זמן רב תמכתי בהידוק הקשרים הכלכליים עם קוריאה; אני מאמין בהסכם סחר חופשי שאפתני, בעל סטנדרטים גבוהים - ומעריך כי הוא יכול להביא עימו יתרונות ממשיים לאמריקנים העובדים קשה".

 

בכל-זאת, יש ענף אחד שהינו בעייתי מבחינת ארה"ב: בשנת 2004, האמריקנים ייבאו כמעט 700 אלף מכוניות מקוריאה - ואילו בארץ זו נמכרו רק 5,400 מכוניות מארה"ב. בגלל נתונים כאלה, מאזן הסחר של ארה"ב עם דרום-קוריאה הינו כה גירעוני; ארה,ב מייבאת מקוריאה תמורת 46 מיליארד דולר, ומכרה לה תמורת 26 מיליארד דולר בלבד".