מהסקירה עולה, כי כ–48.5% מהציבור מוציאים סכום של עד 3,000 שקל למיגון הבית. כ-33% מוציאים סכום שבין 3,000-10,000 שקל, וכ-18.5% משקיעים למעלה מ-10,000 שקל באמצעי המיגון השונים. עוד עולה, כי ב-65% מהבתים מותקן לפחות סורג אחד וב-30% מהבתים מותקנים סורגים בכל פתחי הבית.
מהסקירה עולה, כי שוק הסורגים מגלגל כ-500 מיליון שקל, כאשר ב-2005 חל גידול של כ-45% במכירות סורגים לעומת 2004. בענף הסורגים פועלות שתי קבוצות עיקריות: 1,100 מסגריות קטנות המחזיקות בנתח שוק של כ-75% ממכירות הסורגים, וחברות סורגים גדולות, כמו מקסידור וטרילידור, המחזיקות בכ-25% מהשוק. המחיר ההתחלתי להתקנת סורג לחלון הוא כ- 300 שקל.
ענף הסורגים עבר שינויים ותמורות רבות בעיקר בכל הקשור לעיצוב. בעוד שבעבר אנשים רבים נרתעו מלהתקין בבתיהם סורגים משיקולים אסתטיים .כיום, החברות השונות מייצרות סורגים אסתטיים, שאינם מחלידים ובעלי איכות טובה של צבע.
בנוסף, כיום מייצרים סורגים בעלי פונקציות נלוות רבות כמו קיפול, סגירה ופתיחה ועמידות בפני חלודה למשך שנים רבות. סורגים אלו מיועדים לא רק להגנה מפני פריצות אלא גם במניעת נפילות של ילדים מהקומות הגבוהות. היתרון הבולט שלהם הוא היכולת להסיר אותם בקלות כשהילדים גדלים.
כלכלני CIA טוענים כי צרכנים רבים שנרתעו בעבר מלהתקין סורגים מסיבות שונות, נכנעו לנוכח אחוזי הפשיעה בארץ שגדלו בשנתיים האחרונות. הדבר בא לידי ביטוי בכל שכבות האוכלוסייה, בין אם מדובר באזורים מוכי פשע ובין אם מדובר בערים עם אוכלוסיה ממעמד סוציו אקונומי גבוה, שמהווה מטרה לגנבים. עוד טוענים ב–CIA כי פרמטר מוביל נוסף המשפיע על הענף הינו רמת הביטחון, ולכן מרבית המשפחות באזורי קו התפר, השרון והשטחים מוציאות סכומים גבוהים על סורגים ומיגון.