30 דברים שאסור לך לעשות אחרי גיל 30
כמו, נגיד, לספר בפגישת המחזור שלך שאת עובדת אצלנו. ולא, אנחנו לא רוצות לדבר על זה
1. להרגיש בוגרת לגילך
2. לקנות באנג בצורת זין
3. בעצם לקנות באנג
4. להתפשר
5. לקרוא לכוס שלך בשם חיבה
6. לחכות לו שלוש שנים עד שהוא יגמור צבא
7. לחשוב שאת הכי יפה כשאת טבעית
8. לענות "בת כמה אני נראית לך?"
9. להגיד שאת רעה
10. להגיד שהגבר שלך צריך להיות קצת רע
11. לשכב עם הברמן
12. ואז להתפלא כשהוא שואל אותך: "מה זה רז? סוג של פרח?"
13. לחפש משמעות / אריאנה מלמד
בגיל שמונה חשבתי שלחיי תהיה משמעות מיוחדת רק אם אהגה תוכנית שלום עולמית, אכתוב אותה בכתב עגלגל ונקי, ואשלח בדואר לבן גוריון. בגיל 28 הודעתי שכאשר אגיע לגיל 70 אעזוב הכל, אסע להודו, אהיה נזירה בודהיסטית ואלמד ילדים טיבטים חייכנים וחסרי מולדת. קצת אחרי 30 הבנתי שהגיע הזמן להפסיק עם ההצהרות על המשמעות וחיפושה, ולהתחיל את חיי כאזרחית מועילה בעולם פרוזאי, תוקפני ומורכב. רק צריך להפוך אבן, ומיד גועשים בו המוני מובנים ומעשים חסרי פשר שמתפקידו של אדם לנטוע בהם משמעויות, אלא אם הוא רוצה לצאת מדעתו. אבל משמעות אחת? האם בכלל אפשר לפצח את הסוד של תכלית חיינו - בהנחה שיש סוד ותכלית - דווקא מתוך סימן אחד, פעולה אחת, איש אחד, מעשה אחד?
מן התבונה (המעטה) שצברתי עד אז הבנתי שני דברים: זה בסדר להמשיך לשאול מי אני בכלל ולמה אני כאן, אבל רצוי גם להבין שלא תימצא לזה תשובה מניחת דעת. ובזמן שמתפנה כשלא מחפשים משמעות, אפשר לעשות המון דברים מועילים עבור עצמך ועבור בני אדם בכלל. וכשעושים אותם לומדים שהמשמעות הולכת ונבנית מסדרות של אירועים קטנטנים, וכמו האושר, וכמו חיינו, הכל תלוי ביכולת שלנו לטוות מכל זה מארג אחד, גדול ומנחם די הצורך.
הרבה אחרי גיל 30 אני מאמינה שזה מצליח לי. הפסקתי לחפש בדיוק בזמן.
14. לספור עם כמה גברים שכבת
15. ואז לדרג אותם לפי ביצועים / שירי צוק
חברה שלי, או בעצם חברה של חברה שלי, או בקיצור אני אבל אני מתביישת להגיד, התחלתי עם הרשימה שלי בגיל 15. הנושא שלה היה: גברים שהתנשקתי איתם עם לשון. ככל שעבר הזמן היא הלכה והפכה לנועזת יותר - כמה ראו אותי בלי חולצה, כמה נגעו לי, כמה ירדו לי. אחרי הראשון ששכבתי איתו הגיעו שניים ושלושה, ופתאום בלי לשים לב נהייתה לי במחשב רשימה מפורטת עם ציונים והערות, ופעם כשהחלטתי להשקיע אפילו הכנסתי אותם לאקסל ועשיתי מזה גרף.
אחרי גיל 30, ואני אחרי, ובגלל שאני לא נזירה, ואני לא, התברר לי שהגעתי למספרים די גדולים, ובגלל שזה גם כתוב איפשהו זה לגמרי רשמי. לא נורא, חשבתי, מה כבר יש לי להתבייש? 69 זה מספר הגיוני ואפילו קצת אירוני, ואירוניה זה דבר יפה. ומה יותר אירוני מפולנייה טובה שתמיד לובשת תחתונים נקיים למקרה שהיא תעשה תאונה, אבל שוכחת להחביא את רשימת הזיונים כשהיא מבקשת מהאח הקטן שלה לסדר לה משהו במחשב?
אז לכי תסבירי לניג'ס שאת אפילו לא מתביישת בזה קצת. לכי תסבירי לו שממש לא מפחיד אותך שהוא יפיץ אותה, אם לא תבטיחי להיות זאת שעוזרת במטבח בכל חג לנצח נצחים. לכי תסבירי שקטן עלייך, תוך כדי שאת לובשת את הסינר הפרחוני של אמא, ושוטפת בפעם המיליון את הכוסות שעדינות מדי בשביל להיכנס למדיח. כי נכון ש-69 זה מספר הגיוני לגמרי, אבל אין מצב שאני מוכנה שכולם ידעו שהאקס המיתולוגי שלי "קטן וחמקן", והמניאק שלא החזיר טלפונים מאז החפוז בסילבסטר הוא "פחות אבל עוד כואב".
16. לתכנן את הטיול הגדול של אחרי הצבא
17. להגיד "בתקופתי"
18. לשנוא בנות
19. לשתוק בטלפון
20. לתכנן קדימה יותר משתי רפליקות של "הוא יגיד ואז אני אגיד" / אריאנה מלמד
הוא יתקשר ב-20:00. לא. ב-20:00 הוא נצמד לחדשות. ב-20:30? תלוי, אולי יש כדורגל. ב-22:30? הוא בטח יהיה קצת עייף, או לפחות יישמע עייף. הוא ישאל אם אני בכל זאת רוצה לצאת לשתות משהו ואני אגיד לו - מה אני אגיד לו? שאני רוצה ומחכה כמו מפגרת לטלפון. שבזמן שחיכיתי לו שחזרתי את השיחה הזאת בינינו בערך 90 פעם, וכשנמאס לי תכננתי את שאר השיחות שיהיו לנו עד לרגע שבו יכרע על ברכיו, או שאני אעיף אותו בבעיטה, או שנפסע בנחת לאור השקיעה בבית אבות יוקרתי על שפת הים.
הכל תכננתי, וקצת לפני גיל 30, ממש ברגע האחרון, הבנתי שהדיאלוגים, התסריטים והסצנות שאני מנהלת ביני לביני נורא מזיקים. לי, לו, להיגיינה הנפשית של היחסים בינינו. כי כשה-כל מתוכנן, כשמטרימים כל רפליקה ומתמללים אותה מראש ויודעים מה יגיד הזולת עוד לפני שפתח את הפה - אז כשהוא כבר באמת יפתח את הפה לא נוכל להקשיב לו, וודאי שלא נוכל לקבל את מה שיאמר כפשוטו. אחרי הכל, מתוך השיחות שלנו עם עצמנו ועם דמותו המדומיינת שעוצבה בכל כך הרבה מילים, אנחנו הרי מכירות אותו טוב יותר מכפי שהוא אי פעם יכיר את עצמו.
וכך לא מנהלים קשר בין בני אדם. כך גם לא מנהלים את הקשר שלך עם עצמך. כי כשכבר תדברו ביניכם בתלת-ממד אחרי שאספת עוד ועוד רפליקות שלא התרחשו, תתקשי מאוד להקשיב לעצמך. תגלי שפקעת הרגשות הרוחשת הזאת שניסית לתחום ברפליקות לעולם תהיה שנונה ומוצלחת יותר בתוך מוחך פנימה.
אז בסופו של דבר הוא יגיד משהו, ואת תגידי משהו, והעולם לא ייחרב אם הוא יגיד משהו אחר - ואת תלמדי להכיל את כל אלה. שכן אם לא, בסוף לא יישאר שם מישהו שיגיד. רק את והפקעת שלך.
21. לשחזר אחורה יותר משתי רפליקות של "הוא אמר ואז אני אמרתי"
22. להיגעל מילדים של אחרים
23. לנשק בפה חיית מחמד / יעל נצר
אין דבר מתוק כמו ילד קטן מתלקק עם כלבלב שעיר בינות לתלוליות קקי מהבילות בפארק. אין דבר דוחה כמו לראות אישה בוגרת מקבלת שליכטה של רוק מהולך על ארבע בזמן שהיא מצייצת לעברו, "מי קטן של אמא? מי החתיך של המדינה? הפנים של ה-90?". אין דבר מטריד כמו לדעת שהאישה הזאת היא אני.
המוח מבין שהלשון הוורדרדה והתמימה הזאת ליקקה רק לפני רגע חור של תחת, אבל הלב כמה למגע הדביק. "ומה יהיה כשיהיו לך ילדים?", שואלים אותי. ובאמת, אני לא בטוחה שצרפתית עם כלבי הנאמן תעזור לבכור להגיע לחתונה בשלום. אבל כמה קשה היא ההתנזרות מהפה הקטן והמלוכלך שמנצל הזדמנות לנבור בזבל בכל פעם שאני לא משגיחה.
שלושה אקסים, שני הורים וקוסמטיקאית אחת נשבעו שאם לא אפסיק הם יעזבו. אבל הגמילה קשה, והפיתויים תמיד צצים עם זנב מכשכש ואוזניים שמוטות. חשוב להישאר חזקה, אני לוחשת לעצמי. יום אחד, אני יודעת, יבוא אביר חלומותי - ואחרי שיתפוס אותי אחד-על-אחד עם הכלב יאמר לי ברגשה, "לאסי קישטה הביתה". וקלאסיקות זה ממש לא בשבילי.
24. הבהרה: סעיף 23 כולל את הברמן מסעיף 12
25. ללבוש בגד לא נקי רק כי הוא נראה טוב
26. לדבר לחברות שלך בלשון זכר
27. בייביסיטר
28. לסרב להזדיין בדייט ראשון
29. להירטב בכוונה בגשם הראשון
30. לקוות לטוב / אילנה זפרן
אוהבת:
את אריק קצת
ואת בנץ מאוד,
את פו הדוב
שהוא חבר שלי (ושל פיגלט. טוב)
את ספיידרמן שלגמרי לגמרי הייתי עושה לו טובה
(אם כי חבל שהוא לא ממין נקבה)
וגם לדמיין כמה נפלא
יהיה יום אחד,
כשאהיה גדולה.
נעלבת:
בקלות מביכה ותכף בוכה -
כל שטות גמורה
גוררת דמעה
(אפילו ביורוקרטיה ומס הכנסה).
שונאת:
להתלבש במיוחד
לכבוד אירוע או חג
וגם לטעות
והפסדים
(וסופים עצובים).
אז מה אם אני כבר בת שלושים (פלוס)?