כבר שנים שמלאני פרס מנהלת יחסים מורכבים עם עולם הדוגמנות ("כשהיו שואלים אותי איפה אני עובדת, הייתי עונה: ב'שוק בשר'"), עם החיים בארץ ("לא התאקלמתי עד היום") ועם ההורים שלה ("אני כמעט לא בקשר איתם"). עכשיו, עם שיר ברדיו, דיסק בדרך וסרט שעומד לצאת, היא מרגישה שזהו, היא מתחילה לזוז - קטעים מתוך ראיון ל"לאשה".
על המשפחה: "אני רחוקה מאוד מהמשפחה שלי וכמעט לא בקשר. התקשורת בינינו בעייתית מאוד ואין לי ציפיות מהם. מידי פעם זה צץ, למשל, כששוכחים את יום ההולדת שלי, ואני הילדה היחידה שלהם. אז עולה הציפייה וגם המצוקה. עדיף להיות בקשר רופף מאשר להיות בקשר הדוק ולהיפגע כל הזמן. הורי מפחדים ממני נורא. שנים הייתי מתפוצצת עליהם. אבל אני כבר לא כועסת, ואין מערכת יחסים".
על זוגיות: "שברו לי כמה וכמה פעמים את הלב, וכשזה קרה לא רציתי לקבל את זה, והמשכתי לחזר. לא יכולתי להבין איך לא רוצים אותי. זו הטעות הכי גדולה שעשיתי. חשבתי שאם אהיה פתוחה לגמרי, אגיד מה אני מרגישה ואנסה הכל, האהבה תחזור. הדברים האלה לא עובדים. לא אעשה את זה יותר. מי שלא רוצה להיות שם, שלא יהיה".
על דוגמנות ומשחק: "לי דווקא נתנו צ'אנסים. ברור שכאשר מתקשרים לסוכנות ורוצים אותך זה בגלל שמחפשים מישהי שתיראה טוב. באמת בהתחלה שיחקתי אירופאיות, שאין הרבה בארץ, אבל לא התמודדתי עם סטיגמות. להיפך: הייתה סקרנו, אמרו, בואי נראה אותך".
עוד על יחסים: "אני קשה מאוד. קשה לי להתפשר. אני סוג של קונטרול-פריק, ביקורתית מאוד, ויש בי אי-סיפוק תמידי תמידי, כי יש לי פנטזיה בראש שאף אחד לא יכול לממש. מפני שגידלתי את עצמי ואני לבד בעולם, קשה לי לקבל אחרים. הדבר שאני הכי רוצה זה זוגיות טובה, אבל אני גם הכי בועטת בזה. היום אני לומדת לאט לסמוך על מישהו אחר".
הראיון המלא - בגיליון "לאשה".