לארח את האולימפיאדה, האם זה כדאי?
עם פתיחת אולימפיאדת החורף בטורינו, נשאלת השאלה: האם משתלם לארח את המסיבה הגדולה בעולם? לפי המגזין "פורבס", עבור ערים רבות הסתכמה חוויית האירוח בחובות כבדים, וחלקן משלמות אותן עד היום
עם פתיחת אולימפיאדת החורף בסוף השבוע בטורינו שבאיטליה, נשאלת שוב השאלה: האם משתלם לארח את המסיבה הגדולה בעולם? לא בטוח. לפי המגזין "פורבס", עבור ערים מארחות רבות, הקללה היתה גדולה מהברכה.
התומכים באירוח האולימפיאדה טוענים כי האירוח יכול להביא עימו הטבות כלכליות וחברתיות רבות. אך המבקרים טוענים כי העלויות הפיננסיות האמיתיות מוסתרות באמצעות חשבונאות יצירתית, ושהשלכותיו השליליות של האירוע הן גדולות מהשפעותיו החיוביות.
מונטריאול: משלמים עד היום
ניסיונה של קנדה ב-1976 הוא דוגמה להשפעות השליליות האלו. ראש עיריית מונטריאול, שאירחה אז את האולימפיאדה, הבטיח לתושבי קוויבק כי המשחקים האולימפיים לא יעלו להם אפילו סנט אחד, אך מתברר כי הם עדיין משלמים על האסון הפיננסי הזה עד היום, כ-30 שנה לאחר האירוע.
ההערכה הרשמית היתה כי אירוח האולימפיאדה יעלה לעיר 310 מיליון דולר, אך הסכום האמיתי הגיע לכ-1.5 מיליארד דולר. האיצטדיון האולימפי, שממש התפורר בעשור האחרון, היה אמור לעלות רק 200 מיליון דולר, ועלה לבסוף כמיליארד דולר.
גם סידני, ברצלונה ואתונה עדיין משלמות את החובות שהצטברו ממימון המשחקים האולימפיים. משלמי המסים בסידני מוציאים 100 מיליון דולר בשנה על תחזוקת מערכת הרכבות החדשה, שרק מעטים השתמשו בה אחרי האולימפיאדה בשנת 2000. ברצלונה מלאה בזירות שנותרו שוממות מאז 1992.
אתונה, שאירחה את המשחקים ב-2004, השקיעה כ-5% מהתמ"ג היווני ב"החזרת המשחקים האולימפיים לשורשים ההיסטוריים שלהם", וכעת צריכה לשלם כ-244 מיליון דולר בשנה על תחזוקה של מגרשי בייסבול, כדורסל, מתקני שיט ואתרי ספורט נוספים, שכמעט ואינם נמצאים בשימוש.
לוס אנג'לס: סיפור הצלחה
לעומתן, לוס אנג'לס, שאירחה את המשחקים ב-1984, סיפקה דווקא סיפור הצלחה. לוס אנג'לס הציגה את האולימפיאדה הראשונה במימון פרטי, ורשמה רווחים של 223 מיליון דולר. חלק מהרווח יוחס לעובדה שהעיר כבר היתה מלאה באיצטדיונים, זירות, מגרשים, פארקים ודרכי גישה.
האולימפיאדה בסיאול היתה אפילו רווחית יותר - רשמה עודף של 288 מיליון דולר, וגם תרמה רבות לתיירות ולמסחר עם דרום קוריאה.
החלק הבעייתי: מתקני הספורט
כאשר ערים מגישות את ההצעה לארח את המשחקים האולימפיים, הן בדרך כלל מציגות תמונה ורודה של רווחים, אך לעיתים קרובות ההכנסות מתיירות, יצירת המשרות ומכירות הכרטיסים לא עומדות בתחזיות, ועול החובות עובר לכתפי משלמי המסים.
תקצוב אירוח האולימפיאדה מתחלק בדרך כלל לשלושה חלקים. הראשון הוא התקציב הישיר, שמכסה עלויות כמו הכפר האולימפי, תחבורה וטקסי הפתיחה. לגבי אולימפיאדת החורף מסתכם התקציב הישיר ב-1.5 מיליארד דולר וכ-3 מיליארד דולר באולימפיאדת הקיץ.
הסוג השני של תקציב מושקע במתקני ספורט שונים ומערכות תחבורה קטנות. התקציב השלישי מוקדש לפרויקטים גדולים יותר, כמו דרכים חדשות ושדרוגים לשדות התעופה.
התקציב הראשון מכוסה בדרך כלל על ידי מכירת זכויות השידור, התיירות ומכירות הכרטיסים. התקציב השלישי מביא בדרך כלל לתרומה ארוכת טווח. אתונה וברצלונה הוציאו כ-8 מיליארד דולר על סוג כזה של שדרוגים. ברצלונה עלתה בעקבות השדרוגים למקום השלישי בדירוג התיירות באירופה, מהמקום ה-16. אתונה צריכה עוד לחכות ולראות.
התקציב השני הוא התקציב הבעייתי, בעיקר כאשר השימוש במתקני הספורט האמורים מצטמצם מאוד אחרי סיום המשחקים. מומחים הציעו לפתור את הבעייה באמצעות הקמת מתקנים זמניים, שיכולים למלא היטב את המטרה של המשחקים האולימפיים. אך הוועדה האולימפית הבינלאומית טרם אישרה את ההצעה.
דובר הוועדה האולימפית האמריקנית לשעבר, שהיה מעורב בהצעתה של ניו-יורק לארח את האולימפיאדה ב-2012, שנדחתה לטובת לונדון, אמר כי אחת הסיבות לדחיית הצעתה של ניו-יורק הוא סירובם של המחוקקים בעיר לאשר הקמה של איצטדיון חדש בעלות של 2 מיליארד דולר, למרות שרבים מסכימים כי המתקנים הקיימים בעיר יכולים להספיק לאירוח המשחקים.