קינג דיויד(י): טורקיש דילייט

None

אהרון קשלס פורסם: 12.02.06, 14:56

טור סגידה שבועי למכשיר המלכותי ששינה את חיינו

 

זה זמן רב שבחוצות העיר שמו של הסרט "G.O.R.A" מעורר יראת כבוד מהסוג השמור רק ליצירות הפולחן המופלאות של מל ברוקס. דברי ההסבר של המעריצים הנלהבים רק עוררו עוד יותר את הסקרנות: "מדובר בהפקת ענק טורקית, בסרט המד''ב הפרודי הראשון והיחיד שיצא משם". והנה, שנה חלפה מאז הוקרן בסינמטק ועוד מספר חודשים מאובקים בספריות הוידיאו המובחרות (אתן יודעות מי אתן) וסקרנותי הכריעה אותי. צללתי, באומץ רב יש לציין, לעולמו הפרוע של הבמאי, עומר פארוק סוראק. המסקנות: רחוק מלגרד את ציפורניו של "שגעון בחלל" שמעולם לא הוערך דיו, ובכל זאת, לא הייתי מוותר על רגע קולנועי שבו גיבור טורקי שולף סכין לייזר קפיצית.

 

העלילה, כאופייני לפרודיה, כוללת מכל הבא ליד. גיבורנו, עריף, הוא מסוג הקריקטורות שרובנו מתארים בחזרתנו מנופשון: מוכר שטיחים שהוא למעשה עסקן תיירות - מי שיבקש למכור לכם תמונה מזוייפת של עב''מים באם הסחורה הרגילה לא נושאת חן בעיניכם. וכמובן שמי שבוחר להשתעשע עם חייזרים יגלה עד מהרה את קיומם. ואמנם, לא הספקתם לומר ראחת לוקום, ועריף נחטף ומוצא עצמו במרכזה של מזימה אינטרגלקטית שעשויה לחרוץ את גורלו של הכוכב "G.O.R.A" (שהוא למעשה קיצור של מערכות הכוכבים בהן מתרחשות בדרך כלל עלילות סרטי המד''ב).

 

בסיום הצפייה, המהנה באופן זר ומוזר, אני חייב להתוודות שלא הייתי יכול להתאפק ומיד בחנתי את דברי הביקורת העולמית. מצאתי מספר התייחסויות בגרמנית (שבה אינני מספיק משופשף) ומעט מאוד באנגלית. למרבה הפלא, למול תנועת האהדה הפנומנלית של הסרט בקרב הקהלים, הביקורת הבריטית רמסה את יצירתו של סוראק כשהיא מפנה את האצבע המאשימה לעבר ההומור המיושן שמאפיין את הקומדיה. אתר ה-BBC אף הגדיל לעשות כשדיווח שהבדיחות של "G.O.R.A" מגיעות עם קורי עכביש.

 

ואמנם, אם להודות באמת, אין שום בדיחה או מחווה, שלא צפיתם בה לפחות עשרות פעמים. גם הפעם, "מלחמת הכוכבים", "המטריקס" ו"האלמנט החמישי" מהווים את שק החבטות התורן וכן לא תימלטו ממערכון בולט-טיים נוסף. ברם, חינו וקסמו של "G.O.R.A", טמונים דווקא בחוצפה הזו. ביכולת הקאמפית כמעט למחזר את ההתלוצצות העתיקה ביותר בספר. ממש כמו צפייה מזוכיסטית אך בה בעת מרגשת בסטנדאפיסט שאך גילה את הבדיחה על התרנגולת שחצתה את הכביש. ואין ספק שיש משהו מרגש בסרטו של סוראק. איזושהי התלהבות ילדותית מעצם האפשרות להשתולל ולהשתובב עם תקציב ענק ולקרוץ לכל סרט שאי פעם העלה על שפתיו, או ליתר דיוק על אלו של התסריטאי והשחקן סם אילמז (תרצו, שייקה לוי הטורקי), חיוך. ואתם יודעים מה? מי שיבחר לצפות בשעתיים המלאות (וזו טענתי היחידה כלפי הסרט), אף יזכה בין לבין לצפות בבדיחה או שתיים, שיצדיקו את המסע ההזוי הזה.

 

תמונה למסגור: עריף מגלה שהוא "האחד" ומתבקש ללמוד קונג פו בסגנון "המטריקס". אלא שבמקום חללית, צינור המתחבר לעורף ומחשבים מתקדמים שטוענים את ראשו בתוכנה הראויה, אנו מקבלים מנהרה שהתחפשה למספרה, מייבש שיער ענק שסובב את ראשו של הגיבור, מחשב קומודור 64 וקלטת טייפ עתיקה. ואיך הביצועים? טטריס!

 

כיצד להציג אותו להורים? "גבעת חלפון אינה עונה" פוגש את "שובו של הג'דיי" ב"אוז".

 

אורך: 128 ד'.

 

תוספות: