האלבום של ליליאן רוז אנטוויסל אינו שונה מאלבומי תמונות מקוונים אחרים: צילום של תינוקת חמודה בחג המולד, בטקס ההטבלה שלה, לבושה בתחפושת של בואש בחג ליל כל הקדושים. בחלק מהתמונות מופיעים גם הוריה המחייכים.
התמונות המצמררות האלה זכו לחשיפה גדולה בהרבה מחוג המשפחה המצומצם, לאחר שליליאן ואמה נרצחו, ואביה הואשם ברציחתן. התמונות המשפחתיות החמימות הגדילו את הסיקור התקשורתי של הרצח, שאירע בעיירה הופקינטון, ו"כיכבו" בשער של המגזין People האמריקני ובעיתונות בבריטניה, מולדתו של האב, ניל.
יומנים באור הזרקורים
ככל שמתרבים הבלוגים ועמודי הבית האישיים, כך גדל הסיכוי שקורבן או עבריין, שהיו מעורבים בפשע חמור, ינהלו חיים מקוונים. הבלוגים והתמונות, שלרוב שורדים גם לאחר מות האנשים שהם מציגים, מפזרים לעתים אור על המניעים של רוצחים.
"אנשים משתפים את העולם במחשבות האינטימיות שלהם", אמרה ליסה בלום, שדרנית ברשת הטלוויזיה Court TV, שסיקרה כמה מקרי רצח, בהם עמודי הבית האישיים של המעורבים בפשע הצליחו לסייע לפתרון החקירה.
ג'ייקוב רובידה, שהתפרץ לבר של גייז ורצח שוטר וחבר באמצעות גרזן ואקדח ואז התאבד, הותיר אחריו אתר שקושט בצלבי קרס, גרזנים מגואלים בדם ודברי זימה. "אני מתעניין במוות, הרס, כאוס, זוהמה ותאוות בצע", כתב הצעיר בן ה-18 מארקנסו באתרו.
ל-MySpace.com, האתר בו פעל עמוד הבית של רובידה, יש יותר מ-53 מיליון משתמשים, ובכל יום מצטרפים אליו 220,000 מנויים חדשים. על פי ההערכות של אתר The Blog Herald, ישנם כ-200 מיליון בלוגים פעילים ברשת.
היומנים מוצגים לעיני כל
"בימים עברו, אחד הדברים הראשונים שחיפשנו היו יומנים אישיים שהוסתרו בבית", סיפר אנדי ספרוייל, שוטר במחוז אורנג', שעובד ב-Guidance Software, חברה לזיהוי פלילי מקוון. "כיום היומנים האלה פשוט מוצגים לעיני כל באינטרנט".
הגיגיה המקוונים של טיילור בל בת ה-17 עוררו עניין עצום בשנה שעברה, בעקבות רציחתה. השירים והתמונות של בל, סטודנטית שנה ראשונה במכללה מהעיירה וינה שבווירג'יניה, שרטטו דיוקן של אישה צעירה ותמימה, המתרגשת לקראת צאתה אל העולם. "סיימתי את התיכון ו...אשמח להכיר אנשים חדשים", כתבה הצעירה בבלוג שלה.
התובעים המקומיים מאשימים את הצלם החובב בן פאוולי בן ה-38 ברציחתה. על פי כתב התביעה, פאוולי רצח אותה בספטמבר, לאחר שהתכתב איתה ברשת. החוקרים איתרו את הנאשם באמצעות הבלוג שלו, שכלל תמונות של בקתה נטושה, בה נמצאו שרידי גופתה של הנערה. משפטו ייפתח במאי.
ראיות מקוונות
בעיירה באיידהו דיווחו הרשויות כי בכוונתן לבחון את הבלוג של ג'וזף דאנקן, שכותרתו The Fifth Nail, על מנת לאתר בו ראיות שיסייעו להן להרשיע את הפדופיל במשפט הרצח שמתנהל נגדו. ב-11 במאי 2005 כתב דאנקן: "אני פוחד, בודד ומבולבל, והתגובה שלי היא להכות במקור המשוער של אומללותי, החברה".
חמישה ימים לאחר שפירסם את הקטע הזה, מצאה המשטרה את גופותיהם של מארק מקנזי, חברתו ברנדה גרואן, ובנה בן ה-13 סלייד, שנרצחו במכות אלה. בשלב מאוחר יותר מצאו החוקרים גם את שרידי גופתו של דילן גרואן בן ה-9. על פי האישומים – מדובר בקורבנותיו של דאנקן.
בקרייג, אי מרוחק באלסקה, חבר מושבעים שוקל בימים אלה את הכרעתו לגבי גורלה של רייצ'ל ווטרמן, נערה שהואשמה בקשירת קשר לרצח אימה, לורי ווטרמן. הנערה חשודה שבנובמבר 2004 הסתייעה בשני גברים על מנת שירצחו את האם.
ווטרמן פתחה את הבלוג שלה בהיותה בת 15, וקראה לו My Crappy Life. היא כתבה על מריבות עם הוריה, ועל ביקורים כפויים בכנסיה בימי ראשון. במקביל, הבלוג שזור בסיפורים על רגעים שמחים, כמו אפיית עוגיות חג המולד עם אמה ודיווחים על הצלחות בבית הספר.
מציאות או דמיון
"אני חושבת שהאינטרנט מאפשר לנו לקבל יותר תובנות לגבי חייהם של אנשים", אמרה רוקסנה ז. שרווד, מפיקה בתוכנית Nightline של רשת ABC. "זה עוזר לנו בתקשורת ללמוד מהר יותר מי היו הקורבנות, אבל בו בעת, עלינו להמשיך לבצע עבודת תחקיר עצמאית, על מנת להפריד בין המציאות לבדיה", הבהירה.
במשטרה מתמודדים עם אותה הבעיה. "אנשים משקרים הרבה", אמר טוני רוד, מפקד משטרה בעיר הוליווד שבפלורידה. "הם אוהבים לייפות את המציאות בכל הנוגע למשכורת שלהם או לגובה שלהם. הם משפצים את הצילומים שלהם או מציגים באתר תמנוה מלפני חמש שנים וכותבים 'זה אני'", אמר.
בעיה נוספת של כמות המידע הזו היא רוויה תקשורתית. האתרים, הבלוגים והתמונות הופכים להיות חמצן לעיתונאים, במיוחד כשהחוקרים אינם משחררים מידע אודות מקרה זה או אחר.
"חומר שאמור לקבל חשיפה של יום-יומיים הופך לסיפור גדול", אמר טובי ברקוביץ', דיקן שותף במכללה לתקשורת של אוניברסיטת בוסטון. "אתה הופך מסתם אדם מהפרברים לכוכב משנה בתחנה הכבלים המקומית, ערב אחר ערב", אמר. "זה הופך סיפור חדשותי מקומי לטירוף לאומי", הזהיר.