לפני שנים אחדות נאלצתי לחזות במחזה מביך עד אימה: איגי וקסמן מנסה לפזם את "שיר היונה" של מתי כספי. זה קרה בערב תמוה שהריצה וקסמן יחד עם כמה חברים, שמפאת כבודם לא נזכיר את שמם, תחת הכותרת "בארביטרון", בניסיון מגוחך לרכב על גל השירה בציבור.
וקסמן רחוקה מלהיות זמרת עם איכויות קוליות יוצאות דופן, ו"שיר היונה" לא קל במיוחד לביצוע. התוצאה היתה מביכה במיוחד. כשמצרפים לזה את הנוכחות המשמימה שלה בתוכניות השירה בציבור בטלוויזיה - הייתי בטוח ששום דבר טוב כבר לא ייצא ממנה.
ולכן - למרות שלא מדובר באלבום גדול - אני מופתע בהחלט לטובה מ"מסתובבים", אלבומה החדש של וקסמן. זה אלבום חביב, נעים להאזנה, יש בו שיר אחד טוב ממש ("להתעטף בעצב לכבודך"), והעיקר, אין בו רגעים מביכים (נו וב, חוץ מהשיר על דולי פרטון). זה אלבום לא יומרני, 9 שירים בסך הכל, שנגזר למידותיה של וקסמן. היא נעה בקו הדק שבין פופ מצעדים לרוק לא אגרסיבי מדי, עם לחנים קליטים ושירה שעוברת דרך פילטרים אולפנים.
הטקסטים של וקסמן שומרים על רמה סבירה. שרון הולצמן ושיקו פלדמן תרמו לחנים מוצלחים וההפקה של עופר קורן היא החלק המוצלח באלבום, שמקבל בזכותו סאונד עשיר ועכשווי, עם כל מיני תופינים קטנים שהופכים את השירים - שחלקם סתמיים למדי - לקליטים.
וקסמן כבר לא תהיה זמרת גדולה, והיא כבר מבוגרת ובוגרת מדי בשביל להיות כוכבת פופ לבני הנעורים, אבל האלבום הזה בהחלט מייצב את הקריירה המוזיקלית שלה ומחזיר אותה למסלול הנכון.