לנחל אמציהו יש אוזני חמור

לא צריך לעבור טסט בשביל להשתתף בחוויה: טיול כרכרות רתומות לחמורים בנוף המדברי של דרום ים המלח. כשאתם תקנחו בפיתות עם לבנה, חמוריקו יהנה ממנת עשב

יצאנו אט. בוריקו במוביל, בהמת מדבר עקשנית, כבר שנים עושה את אותו המסלול, בין מצוקי חוואר צהבהבים וצמחייה מדברית נמוכה. שיירה של עשר כרכרות רתומות לחמורים שלא עוקפים, לא סוטים לצדדים ולא מתיישבים פתאום לנוח, טוב, אולי רק לפעמים. אחרי בוריקו, שהוא החמור הכי ותיק ב'קאמלוט', צעד ראסטי הגי'נג'י, 'חמור בהרצה', שסופח לשיירה אחרי תקופת בטלה בסניף התל אביבי של צער בעלי חיים.  

 

אני ומרקו נבחרנו למאסף. מרקו, אם אתם שואלים, עשה לא מזמן רילוקיישן

קאמל לוט כרכרות חמורים נחל אמציהו אמציה חמור (צילום: מיכל כרמון)

לדרום ים המלח מפינת החי של קיבוץ רביבים. בתור חמור גדול מידות וחמוּר סבר היה לו די צפוף ומשעמם בין הארנבות ליענים, עד שלפעמים הוא הפחיד קצת את המבקרים. כאן בנחל אמציה החמור-חמור הזה, קצת מתקשה לסחוב בעליות ולקחת סיבובים. שריקת עידוד מעאדל המדריך ומרקו מאיץ את הקצב ומדביק את השיירה, בדרכו שלו.

  

בשלב הזה אני קצת נלחצת, אבל עאדל המדריך צוחק ומבטיח שמרקו שולט בכל פרט ופרט במסלול. "אם לא היה צריך להכין פיתות עם לבנה לרוכבים, מרקו היה יכול להוציא את הטיול הזה במקומי", הוא אומר ומפנק את החיה בלטיפה.

 

חברת "קאמל לוט" מקיימת פעילות בדרום ים המלח וצפון הערבה משנת 2001. לואני הורביץ, הבעלים, בכלל נולדה בשבדיה (משם הבלונד), את שנות ילדותה העבירה בסיני (שם, בגיל 3, למדה לרכב על גמלים וחמורים) ובאילת (משם האהבה לישראלים). החיים לימדו אותה חמש שפות- אנגלית, צרפתית, שבדית, ערבית ועברית. בעצם שש, אם מחשיבים את שפת החיות. ממקום מושבה הנוכחי בנאות הכיכר היא מארגנת, יחד עם ברק - בן זוגה לחיים ולעסקים, טיולי גמלים וג'יפים (מסיבוב קצר של שעתיים עד טיולים רכובים בני כמה ימים), כשגולת הכותרת היא, כאמור, טיולי כרכרות רתומות לחמורים בנחל אמציהו.

אנחנו רוכבים בשיירה. כל זוג או פרד על כרכרה. הרכיבה עצמית ופשוטה, לא צריך

 לעבור טסט בשביל להשתתף בחוויה: מושכות שמאלה וחמוריקו מושך לשמאל, ימין אותו כנ"ל. הכרכרות שעוצבו במיוחד למסע מצייתות גם הן לפקודות. לואני, שלמדה להרכיב אוכפים וכרכרות מנוודים אמיתיים ואנשי מדבר ותיקים, מסבירה לי שהכל עניין של זוויות ותמיכה ושהחמורים בכלל לא מרגישים את המשא האנושי או את הסיבובים.

אני כבר לא זוכרת איך תודרכנו לעצור את החמורים, אבל זה קרה בנקודה מעט מוצלת ויפה, בעומק ואדי אמציהו. עאדל אירגן לנו חפלה סמלית של תה צמחים ופיתות עם לבנה וזעתר. מרקו, אגב העדיף לנשנש עשב יבש שמצא בחולות. חמור, מה הוא מבין.

איפה זה?