לה גוטה - אל תוותרו על המרק

לה גוטה היא מסעדה צרפתית קטנה ואינטימית, בניהולה של גברת גוטה ובנה. בפעם הבאה שאתם בירושלים כדאי לקפוץ

רמי סימני, עיתון ת"א פורסם: 19.02.06, 10:58

אפתח בווידוי שאני מניח שמוּכר לקוראי המדור הקבועים. אני אוהד מושבע של העיר הבלתי רגילה הזו. במרחק של כ-40 דקות נסיעה אתה מקבל תחושה ונופים של ארצות רחוקות שרבים מאיתנו כבר חקרו לעומק, אך לא טרחו כלל לבדוק את שיש להם ליד הבית ממש. אחד המתחמים החביבים עלי בירושלים הוא מתחם נחלת שבעה, הקרוי על שם שבע משפחות שעזבו את הרובע היהודי ובאו להתיישב מחוץ לחומות. הבנייה, ברוח הימים ההם, צפופה, חד/דו קומתית ובעיקר מקסימה.

 

היום, וברוח ימינו אנו, ממלאים את הרחובות הציוריים חנויות נושא שונות ובעיקר בתי אוכל קטנים. רובם, מה רבה השמחה, הינם כשרים.

 

אחת מהם היא מסעדת לה גוטה, מסעדה משפחתית בה האמא גוטה והבן גיא בן שמחון, שגדל ליד הסירים של אמא, משמשים בתור השפים. היא ממוקמת במבנה עתיק רחב ידיים, מעוצבת בהידור מאופק - וגם אם תבואו בצהריים תקבלו מפות על השולחנות.

 

ישבנו בחוץ. מין מבואה קטנה ואינטימית. מימיננו שוקת שפעפוע המים בה לא פסק. אני אוהב את הצליל. את היונה זה שיגע. מיהרנו להזמין. העסקית עושה רושם של עיסקה סבירה. ב-67 שקל אתם מקבלים את כל הסדר - אך ללא מנה אחרונה. הוספנו לסיבוב סלט ירוק עם נתחי עוף (20 שקל).

 

המסעדה היתה עמוסה בשעת צהריים זו. הרושם שמתקבל הוא של לקוחות חוזרים שיודעים למה הם מצפים, כשלעצמה עובדה מרנינה, במיוחד בהתחשב בכך שלה גוטה עומדת שם זמן רב יחסית. הסלט הירוק הגיע ללא אלמנטים ירוקים כלל, לבד מחסה. החזרנו אותו למטבח והדגשנו שלגבי דידנו סלט ירוק שאין בו עלי רוקט לפחות, לא טעים לנו. המלצרית החביבה הנהנה בראשה במרץ - הסימן הבינלאומי המוסכם לאות שהבינה אותנו. ואכן חיש קל קיבלנו שוב את הסלט - מלא וגדוש בעוד עלי חסה. לפחות נתחי העוף היו טובים. נטולי גידים ועטופים במעטה פריך וטעים.

 

אם אתם בירושלים בחורף, אין סיכוי שתוותרו על המרק. מעטים המקרים בהם תתאכזבו - לא משנה איפה תשבו. כאן הזמנו מרק "בטטה ירושלמית", ושוב, אין על הירושלמים בהתאמת המרקם של נושא המרק - במקרה זה הבטטה הירושלמית - לשאר חבריו במרק. המרק היה סמיך במידה, בעל מרקם עשיר ומתאים לשוקת מימין ולצינה של האכילה בחוץ.

 

בעיקריות התפריט לא ממריא לגבהים שאותם אתם לא מכירים. הוא קרוב יותר לסטנדרט האיכותי אמנם, אך בלי ריגושים חדשים. תמצאו שם את המולרד הקלאסי בתפוזים ונתחי בשר על האסכלה בוורסיות האנטרקוט והפילה כמובן. ואולי אלה הלקוחות עצמם המכתיבים את העניין. כי כפי שאמרנו - עושה רושם שרובם לקוחות חוזרים, שרוצים לבוא אל המוכר.

הזמנו דג בורי צלוי בתנור עם תפוחי אדמה וקישואים זעירים. היה בסדר. יחד עם כוס יין הר חרמון אדום (18) נפרדנו - והבטחנו לעצמנו שוב לחזור אל האזור. שבוע טוב.