בהיותי, בעוונתיי, לפני הכל אוכל הכל, אין בארוחותיי עניין חשוב יותר מהאוכל. תפאורה, אווירה, חברה, פירוטכניקה - כולם מתבטלים בפני הטעמים. בסופו של דבר, שאלת השאלות בכל המסעדות היא זו: היה טעים? ועדיין, עיצוב נאה וכלים נאים ושירות נאה והגשה נאה בהחלט מרחיבים דעתו של סועד.
"דברי הימים" (שלושה ימים לקח לי להבין את משחק המלים), המגדירה עצמה מסעדת מאכלי-ים, מעניקה מעטפת מכובדת לתפריט שלה. היא ממוקמת נכון (ברחוב יד-חרוצים, המתפתח כאיזור מסעדות משמעותי בתל-אביב), מטופחת באלגנטיות קרירה, מרוהטת בעץ ועור, מוארת במנורות זכוכית מרהיבות, מגישה אדריכלָת מנות מרשימה ומלצרות עירנית וקשובה. כך שעוד בטרם נפתח הפה - ואצלי לא לוקח הרבה עד שזה קורה - זוכה המקום לכמה סימני וי. יפה.
כידוע, אין ארוחות חינם. על אחת כמה וכמה, אין ארוחות חינם מעוצבות. דברי הימים גובה בממוצע כ-150 שקל לאדם, לארוחה מלאה (ומעט פחות, בהתאמה, בצהרי אמצע השבוע). בסיכומה של ארוחה כזו אני יכול לומר בשקט: היה נעים. נעים מאוד, אפילו. שווה את הכסף? זו כבר שאלה של אמצעים, אבל גם של חשק: עד כמה בא לך להיות לארג' עם עצמך. כי האוכל של דברי הימים - הנה אנחנו מגיעים לעיקר העיקרים - טעים ואיכותי, אבל ברוב המקרים לא מדהים.
אכלנו שתי ראשונות, שתי עיקריות ושני קינוחים, ובגליון ההערכה של הארוחה מופיעים פעם אחת "מצוין", פעמיים "טוב מאוד" וכל השאר "טוב". כך שגם להתלונן קשה. המצוינת היא מנה ראשונה, שמופיעה משום מה רק בארוחה העסקית ולא בתפריט הרגיל - בייבי קלמרי צלויים, מוגשים על חציל חרוך ומוקפים טחינה ירוקה. הקלמרי משובחים, צלייתם מדויקת, והם מעודנים בנגיעת רוטב פלפלים ומשתלבים עם החציל העשוי היטב והטחינה משכם. הטובים מאוד: עיקרית, נתחי פילה בקר ברוטב ברנדי ופלפל שחור (מה לעשות, מודה: אני אוהב פילה), בצד פלחי בטטות ותפוחי-אדמה בתנור. וקינוח תלת-צלוחיתי, ממש מוזיאון של קינוחים, בשם "דברי הימים" (מובאים כאן בסדר עדיפות יורד): טוויל פיסטוק ממולא קרם נוגט, פבלובה עם תותים וקרם מסקרפונה, טראפלס ברוטב וניל.
בקטגוריית ה"רק טובים" מתכנסים אנטיפסטי שגרתי בהגשה מקורית כטרין, פאייה עשירה בפירות-ים אך חסרת מגע מיוחד, מלכד, וקינוח בשם בלה נגרה, שהמלצר המליץ עליו בהתלהבות עצומה, ושהתגלה כמגדל בבל של בצק פירורי, מוס שוקולד, קריספ שוקולד וטבלית שוקולד ממעל. לא רע, אבל מרוב מתוקים לא רואים את היער. על הכוונות הטובות, הגישה המקצוענית וההתייחסות לסועדים אי אפשר להתווכח. בדברי הימים חידשו בשמחה את סלטוני הפתיחה, החליפו סכו"ם בין המנות, גרפו פירורים ממפת הבד ומזגו ביד נדיבה יין שהוזמן בכוסות. התנהלות אלמנטרית? בארצנו, רק בחלק קטן מהמסעדות.