מזל שיש אותך

None

"שיגרה" נקרא השיר הרביעי באלבומו החדש של עמיר בניון "הכל עד לכאן", ואכן, למרות הסערות בחייו האישיים (פרישה מהופעות, נטישת "הליקון", חזרה לדרום וחתונה), האלבום ממשיך בשיגרת העשייה המבורכת של בניון - אלבום כמעט כל שנה, שיר אחד מדהים, 2-3 יפים מאוד, ועוד כמה סבירים ומעלה.

 

לא, זו עדיין לא יצירת המופת שבניון מסוגל לה. גם באלבום הזה, כמו בקודמיו, יש משהו קצת מתפנק מדי, קצת לא חופר עמוק מדי, בעיקר בהפקה של שמוליק דניאל ונדב ביטון - ששומרת על סאונד שמרני, כמעט כוכב נולד סטייל. בעוד שבחלק מהטקסטים, ולעתים גם בלחנים, בניון מעז להתנסות ולנסות - המעטפת המוזיקלית כמעט לא חורגת מהקו שיוכלו להכיל בגלגלצ. אולי מבחינה מסחרית זה צעד נבון, אבל במעמדו בניון יכול להרשות לעצמו לקחת את המאזינים שלו אחריו ולא להיסחף אחריהם. "כמעט", למשל, הוא שיר מוחמץ שלא מצליח להתרומם בגלל טיפול זהיר מדי - וזה נכון גם ביחס ל"קרוב אליך" ו"עיניה". "בת מלך" הוא דוגמה נגדית ראויה.

 

אבל החולשות הללו לא מאוד מפריעות להנאה. קולו החד-פעמי של בניון מצליח להפוך גם שירים בינוניים (למשל "הייתי שר") בעיבודים סתמיים - לשירים שעושים לך משהו עמוק בפנים. כשהקול הנדיר שלו פוגש גם בשיר נפלא ("הכל עד לכאן"), התוצאה מקבלת עוצמות שקשה לתאר במילים. ביחס לגילו הצעיר, בניון כבר חתום על מספר מרשים בהחלט של קלאסיקות שיישארו כאן עוד זמן רב, וזו אחת מהן.

 

יוצא דופן באלבום הוא שיר מספר 9 "נשמתי". מוריס אל מדיוני קשישא מתארח פה בפסנתר, ואחרי פתיחה נפלאה ושובבה, הוא לוקח את בניון לדואט במחוזות הראי. זה מפגש בן דורי מקסים, ובניון מקבל פה את התמיכה ההולמת שמאפשרת לו להמריא. אם הוא יילך על אלבום שלם משותף עם אל מדיוני (מותר להזמין גם מופע?), הוא עשוי לפתח קריירה בינלאומית. הארץ הזו, תסלחו לי, כבר קצת קטנה עליו.

 

• האתר של בניון

 

• "נע באוזן" - הבלוג של גבע קרא עוז