שורשים יהודיים בין ההריסות

בלי אנדרטאות דרמטיות וללא מוזיאונים מתוחכמים, ברבות מהערים והעיירות בגרמניה נותרו שרידים מעברן המפואר של הקהילות היהודיות ויש הווה שמשלב בין הזיכרון לבין חיי היומיום

מורן זליקוביץ' פורסם: 20.03.06, 09:19

לא בכל יום מזדמנת האפשרות לתור את גרמניה בטיול שורשים יהודי שאינו עובר בגטאות ואתרי הנצחה, כפי שמקובל, אלא שמתחקה דווקא אחרי סימני החיים שהיו ונותרו גם לאחר המלחמה. אמנם זה לא פשוט, וכרוך בחיפוש מדוקדק, אבל השורשים היהודיים עדיין מציצים מבעד להריסות. 

 

שופלוך: מכשייפלה אהובתי

 

גם אם ממש תשתדלו, לא תמצאו את העיירה הגרמנית שופלוך (Schopfloch) על מפת התיירות. מדובר במקום חביב, מרחק שעה וחצי נסיעה (דרומה) מפרנקפורט, אבל כל כך קטן, שקט ומופנם, עד שבשעות צהרים נראית העיירה כעיירת רפאים נטושה. סביר להניח שלא הייתי טורחת לספר עליה לולא הגימיק המקומי: "לחודיש" - שפה 'סודית' מקומית, מעין הכלאה של עברית, לטינית ואידיש, המשמשת את

צילום: מורן זליקוביץ
בית קברות יהודי מצבות וורמס וורמיזא גרמניה פתקים (צילום: מורן זליקוביץ)

תושבי המקום עד היום. "מכשייפלה", למשל, הוא המקבילה היצירתית למילה "אישתי". למרות שתושבי שופלוך הינם נוצרים, המילה כנסייה בלחודיש היא דווקא "טומא", "בוסר" זה בשר, "מישפוחה" היא משפחה ו"רופא" נשאר רופא.

 

לפני מלחמת העולם השנייה שימשה השפה את תושבי העיירה, סוחרים יהודים ונוצרים, לצורך עסקיהם. הסוחרים מושפלוך נהגו לדבר את השפה ביניהם, מאחורי גבם של סוחרים מעיירות שכנות, כדי שאלה לא יבינו את ה"קומבינות". היהודים ברחו משופלוך בסוף שנות ה-30 אבל הניב נותר. כיום קוראים תושבי המקום לשפה "השפה הסודית", ולמרות מאמצי שימור - בעזרת קורסים, בתי ספר וחגיגות - היא משמשת בעיקר כשעשוע. אאוגוסט פליישמן, גרמני בן 85, הוא בן התושבים היחידים שנותרו בחיים המדברים את השפה באופן שוטף. הוא נהנה לדקלם בפני התיירים המגיעים לאיזור את האלף-בית העברי במבטא גרמני כבד.

 

בשופלוך היתה, כאמור, קהילה יהודית עניפה. בבית הקברות היהודי ניצבים כ-7,000 קברים מסומנים, המוקדם שבהם הוא משנת 1620. תושבי העיירה גאים בכך שהמקום לא הושחת

בליל הבדולח.  תיירים יכולים להגיע לבניין העירייה ולקבל חומר על שפת הלחודיש, לתאם מפגש עם דוברי השפה ולשאול מפתח לבית הקברות היהודי.

 

בשופלוך עצמה אין בתי מלון, וניתן ללון בעיירה הסמוכה דינקלסבול (Dinkelsbuhl). אם יש קצה לעולם – אין ספק שדינקנסבול זה המקום. העיירה הקטנה, חלק מ"המסלול הרומנטי" בגרמניה, מוקפת חומה ותחומה על ידי ארבעה שערים. יש בה מדרחוב קטן והרבה בתי קפה ופאבים חמודים. המלון המקומי מכיל 15 חדרים המזכירים צימרים - קטנים, אך חמודים להפליא (ולא, אין ג'קוזי). המחיר: 44 יורו ללילה.

 

  

פרנקפורט: נקודת המוצא

 

מאד נוח להגיע לפרנקפורט. חברת לופטהנזה מספקת טיסות ישירות ונוחות מנתב"ג אל העיר, שממנה ניתן לטייל ליעדים שונים ברחבי גרמניה, כמו לאלה

צילום: מורן זליקוביץ
פרנקפורט כיכר העירייה הכיכר המרכזית (צילום: מורן זליקוביץ)

בהם ביקרנו אנחנו (או להמשיך בטיסה נוספת ליעדים אחרים ברחבי העולם).

 

גם פה ניתן למצוא שורשים יהודים. שלושה בתי קברות יהודיים ומוזיאון יהודי קיימים בעיר. בבית הקברות היהודי ברחוב רטיבל (Ratibelstrasse) קבורים מיטב ה"סלבס" המקומיים כמו חלק ממשפחת רוטשילד, הצייר אופנהיים, הכימותרפיסט פול ארליך ועוד.

 

בפרנקפורט פועלת גם מסעדה כשרה (גלאט-כושר), שאפילו מגישה אוכל גורמה יהודי. ב"זוהר" הקרפלעך והקרטושקע טעימים במיוחד, והמנות מוגשות בצורה מאד אסטתית וצבעונית. במקום מכינים גם חומוס ופלאפל, ואפילו אפשר לנשנש חמוצים.

 

 

זאת גם ההזדמנות לעשות קניות, שכן פרנקפורט היא עיר צעירה ומלאת חיים. למרות שמדובר בתעריפי יורו, ברוב המקרים המחירים דומים לתמחור הישראלי. ניתן למצוא שם מותגים מוכרים כמו "זארה" ו"מנגו" לצד חנויות שוות שאין בישראל כמו סניפי H&M, FCUK ועוד. גם מיטב המעצבים מפגינים שם נוכחות, כמו למשל דונה קארן, ג'ימי צ'ו ודולצ'ה גאבנה.

 

בפרנקפורט, מעצם היותה עיר תוססת, אין בעיה למצוא בתי מלון במיקום נוח - בקרבת כיכר העירייה, מרכזי הקניות או הפאבים. במלון דורינט בו שהינו, חדרים מפוארים ובהתאם גם המחירים: לילה בחדר יחיד עולה בין 85-98 יורו, וחדר זוגי יעלה כ-110 יורו (כולל ארוחת בוקר).

 

 

וורמס: רש"י היה פה

 

במרחק כשעת נסיעה מפרנקפורט נמצאת העיירה הידועה במקומותנו כוורמיזא, שאגדה נכרכה בשמה: יצור רשע, מעין דרקון לווייתני (בגרמנית - וורמס), שכן בכניסה לעיירה העתיקה וטרף את תושביה בזה אחר זה. הנסיכה המקומית הנהיגה הגרלה ובכל חודש הוקרב לטובת הדרקון אדם אחר. יום אחד עלה שמה של הנסיכה בגורל, אך לפני שנטרפה התנדב בחור אמיץ להקריב את עצמו במקומה, בתנאי

צילום: מורן זליקוביץ
בית כנסת וורמס וורמיזא גרמניה כיסא כסא של רש"י (צילום: מורן זליקוביץ)

שאם ישרוד הוא יינשא לה וימלוך על העיר. לאחר שקיבל את הסכמת הנסיכה, לבש הבחור המתוחכם שיריון מחודד, שפצע את לוע היצור הרעבתן עד מוות. הסוף? כמובן, אושר ועושר עד עצם היום הזה.

 

תמונה שממחישה את האגדה ניתן למצוא במוזיאון שבבית הכנסת ברחוב היהודי (Judenga strasse). הזוי עד כמה שזה נשמע, במוצאי שבת משמש בית הכנסת כדיסקוטק, אך בשאר השבוע נערכות בו תפילות כרגיל. בצמוד לבית הכנסת ממוקם חדרון ששימש בעבר כישיבה ובו שולחן וכסאות. האטרקציה במקום היא "כסא רש"י" - גומחה קטנה בקיר, שעל פי האגדה ישב עליה רש"י במהלך נדודיו בגרמניה.

 

בבית הקברות היהודי קבורים תלמידי חכמים וצדיקים (המהרי"ל למשל). הקברים מסומנים על ידי שלטים בעברית או על ידי ערימות של פתקים שהושארו בידי מבקשי סגולות למיניהם. מומלץ לחובבי הארדקור יהודי בלבד.

 

 

שפאייר: מאז ליל הבדולח

 

האטרקציה המרכזית בעיירה הקטנטנה שפאייר (Speyer) היא דווקא קתדרלה עצומה בסגנון רומנסק שניצבת בכניסה לעיירה. כנסייה נוספת בעיירה, קטנה יותר ובנוייה מעץ, נחשבת לאחת העתיקות בגרמניה. אבל מי שמחפש את שורשיו היהודיים, ימצא

צילום: מורן זליקוביץ
בית כנסת שפאייר גרמניה (צילום: מורן זליקוביץ)

במקום שרידי בית כנסת שנשרף בליל הבדולח ובצמוד אליו מקווה. המקום אינו פתוח באופן סדיר, ועל כן עדיף ליצור קשר עם מרכז המידע בעיר כדי שיפתחו את שער הכניסה (Bürgerbüro Salzgasse, Salzgasse 4).

 

הקור החורפי עשוי להכניע את התייר הממוצע, ולכן מומלץ ליהנות מישיבה בבית הקפה הקטן "הינדנבורג" במדרחוב של העיירה (Maximilianstrasse). המחירים סבירים: קפה הפוך 2.40 יורו, שוקו עם שמנת 2.30-3.30 יורו.

 

היידלברג: הסכמה יפנית 

 

ככה נראית ארץ האגדות. טירה גדולה בקצה ההר, נהר רחב, גשר עשוי אבנים גדולות ובתים שחלקם קטנים וצבעוניים, וחלקם אחוזות מרשימות (תלוי אם נולדת בצד הנכון של הגשר).

 

היידלברג (Heidelberg) הוא אחד המקומות היפים ביותר בעולם וכנראה שגם היפנים חושבים ככה, כי המקום גדוש בצלמים חובבים שלא

צילום: מורן זליקוביץ
היידלברג גרמניה (צילום: מורן זליקוביץ)

פסחו על אף אבן במסע התיעוד של המקום.

 

למעשה היידלברג היא עיירת סטודנטים היושבת על שתי גדות נהר הנקר (Neckar), כשעתיים-שלוש נסיעה ברכב מפרנקפורט. הטירה הרומנטית שמשקיפה על כל הנוף, נבנתה כהצעת נישואין למלכה אליזבת, שלא הסתפקה בטבעת וארוחת ערב. לתשומת לב הרווקים. בשל אופייה הרומנטי, גם כיום בוחרים רבים להתחתן במקום. יש לציין כי על האווירה הרומנטית מאיים הקור העז ששורר שם בחורף. מצד שני, עונת הקיץ במקום עמוסת תיירים לעייפה.

 

הסטודנטים ותושבי המקום אוהבים לצאת לפאבים מוקדם, מיד בתום יום העבודה, כשהשמש עדיין מציצה, והם מבלים שם עד השעות הקטנות של הלילה. אמצעי התחבורה היעיל בעיר הוא אופניים וזאת מאחר שהרחובות צרים.  

 

 

הכתבת היתה אורחת חברת לופטהנזה ומשרד התיירות הגרמני