ביקורת: Chicken Little - אפרוח קטן לילדים סבלנים

"צ'יקן ליטל" הוא משחק קטן וחמוד, בדיוק כמו הגיבור הראשי שלו. הבעיה היא ששם בחוץ יש זאבים גדולים וחזקים ממנו

היה היה אפרוח קטן וממושקף שחי לו בעיירה צבעונית ומלאת חיות אנושיות להפליא. לאפרוח הקטן, שענה לשם צ`יקן ליטל, יש בעיה קטנה: לפני שנה בדיוק הוא גרם לבהלה בעיירה בה הוא חי כשהפעיל את פעמון האזעקה שבמגדל והזהיר את התושבים לברוח ולהסתתר.

 

התושבים ששמעו אותו החלו לברוח בבהלה וגרמו למהומה לא קטנה שנעצרה כאשר אחד התושבים נעצר לשנייה כדי לשאול את האפרוח הממושקף למה, בעצם, צריך לברוח.

 

התשובה שנתן צ`יקן ליטל גרמה לרעדי צחוק עזים מקהל השומעים. האפרוח טען שהשמים נפלו על ראשו, אבל הדעה הרווחת טענה שבסך הכל מדובר בבלוט מגודל שנחת הישר מהעץ על פדחתו הקטנה של צ`יקן.

 

בשנה שחלפה מאז, הפרשיה מיאנה לדעוך. מעמדו הפנים-כיתתי של ליטל, שגם כך לא היה מהמזהירים, התדרדר, ילדים קטנים הצביעו עליו וציחקקו וסרט הקומדיה על התקרית בדיוק הגיע לאקרנים. בקיצור, אילולי המאגר הבלתי נדלה של אופטימיות שליטל הציג, קשה להבין כיצד הוא הסתדר.

 

את כל זה לא תדעו ממשחק בכותר ה-PC שמבוסס על עלילותיו של צ`יקן ליטל. המשחק מניח שככל הנראה כל מי שישחק בו מכיר את העלילה של הסרט ורק רוצה לשחזר אותה בעצמו. חסרי המזל שחסכו את כספם למען מטרות נעלות יותר מאשר סרט קולנוע בינוני, נשארים גם במשחק בעלטה בכל הנוגע לעלילה. או שלא? במהלך השלבים מוצגים יותר קטעים שנלקחו מסרט הקולנוע מאשר כל משחק אחר שיצא השנה. עולה השאלה, למה את ההתחלה - שחשובה כדי להבין את כל הקונטקסט של המשחק - לא הביאו, אבל את כל שאר הסרט - כן?

 

שאלות קטנות

 

זה לא הדבר היחיד ממפתחי המשחק שמעלה בי תמיהה. שאלה נוספת, לדוגמה, היא "למי, לעזאזל, מיועד המשחק?". אם נביט על קופסת המשחק נגלה שמהמשחק מיועד לשחקנים צעירים.

 

לא שזה כתוב שם, אבל הצבעוניות, הטקסט המועט שכן ישנו, והתמונות שמראות בעיקר מרוצים פשטניים לא משאירים מקום לספק. למה, אם כן, היו שלבים שהייתי צריך לנסות פעם, פעמיים ועשר עד שצלחתי אותם בעור שיני? למי בדיוק הם מיועדים, לאח זב החוטם שלי או לאחיו הגדול הגיימר המתוחכם?

  

תשובה קטנה

 

הפתרון לכל השאלות הללו, כמדומני, קשור לכך שהמשחק סובל מבעיית זהות קטנה. מפתחיו לא הצליחו להגיע לכלל החלטה אם מדובר במשחק לילדים או לנוער/מבוגרים, אם הוא מיועד לכאלה שראו את הסרט או לא, ואם המשחק צריך להיות קשה ומאתגר או קל וכייפי. כתוצאה מכך, אנחנו מקבלים משחק שהוא קצת מכל דבר אבל לא הרבה מעבר לכך. וזה חבל, כי היו לא מעט רגעים מוצלחים שאם רק היו יודעים להתמקד בהם היינו מקבלים משחק מוצלח פי כמה.

 

המקום בו בעיית ההגדרה דלעייל בלטה ביותר היה בשלבים עצמם. לדעתי, מישהו ב-Avalanche Software, מפתחי המשחק, צריך לקבל צל"ש על תכנון השלבים, ומיד אחר כך בעיטה מכל המדרגות, כי אין ספק שיש לו בעיית פיצול חמורה.

 

חלק מהשלבים מציגים משחקיות קלילה ביותר, לרוב מירוץ כלשהו שנע במסלול מוגדר מראש או מיני-משחק משעשע.

 

מה יש לנו שם? ריחוף עם בקבוק קולה מבעבע שקשור לגבו של ליטל, נסיעה מהירה בין מסדרונות בית-הספר על-גבי עגלת המנקה, לחיצה מתוזמנת על מקשים כדי לעזור לצ`יקן להעלות את המוראל לקראת חבטה קריטית בבייסבול, משחק מחניים צבעוני עם שאר חברי הכיתה ועוד ועוד. שלבים אלו קלים למדי, אבל מהנים ביותר אם מתייחסים אליהם בקלילות הדרושה.

 

כלפי אלה אין לי שום טענה, מעבר אולי לבעיית שליטה קלה, והם ללא ספק נמצאים בצד החיובי של המשחק. הבעיה מתחילה עם השלבים האחרים, הארוכים יותר, שמתבססים על משחקיות הפלטפורמות הלעוסה.

 

בשלב כלשהו במהלך הפיתוח בטח קם אחד מאנשי הצוות וטען שלא יכול להיות משחק מבוסס סרט שפונה לילדים ולא יכלול שלבי פלטפורמה. לרוע המזל של כולנו, במקום לשים לו קרטון על הראש ולשלוח אותו ב-FedEx כמה שיותר רחוק, אנשי הצוות האחרים דווקא הקשיבו לו והוסיפו את מבוקשו. באותו רגע נחרץ גורלו של "צ`יקן ליטל". במקום להיות משחק קליל שמורכב רק ממיני-משחקים קלילים ומהנים, הוא הפך למשחק פלטפורמות מרגיז ומתסכל שמדי פעם זורק לנו איזו עצם בדמות מיני-משחק כייפי.

 

דרך ארוכה וקצרה

 

שלבי הפלטפורמה, שמשוחקים כמו עשרות אלפי משחקי פלטפומה תלת-מימדיים אחרים, סובלים מחוסר איזון מרגיז, משליטה מעצבנת וממטלות משעממות. הרעיון שחייבים לאסוף את פרטי תלבושת הבייסבול של צ`יקן ליטל מכל רחבי מרכז העיר, לדוגמה, תוך כדי דילוג על מדפים מתקפלים, טיפוס על מרזבים והתחמקות מאדי מים חמים שפורצים מהצינורות, פשוט מגוחך. כל השלב הזה - בין הארוכים במשחק - זועק "בואו-נאריך-בכוח-את-אורך-החיים-של-הכותר".

 

גם שלבי הפלטפורמה האחרים סובלים מבעיות דומות. אני בטוח שכולם שיחקו פעם בחייהם באיזה פלטפורמר גרוע, כזה שכדי להיעמד בדיוק מול מוט הטיפוס הייתם צריכים להילחם בג`ויסטיק במשך חמש דקות תמימות וכל תנועה קטנה על מדף גרמה לדמות לצנוח ללמטה. כזה בדיוק הוא צ`יקן ליטל.

 

בעיות אלה אולי לא מונעות מאיתנו להתקדם, אך הן בהחלט מהסוג שגורם למרוט את השיער מעצבים על נפילה נוספת מחבצלת המים הנעה. אם זה לא מספיק, כל טעות קטנה בדר"כ עולה לצ`יקן בחייו וגורמת לו להתחיל מנקודה קודמת, אם כי לפחות אין הגבלת חיים.

 

מה קורה למוזיקה?

 

עוד נושא שחייב שיפור דחוף הוא המוזיקה. כזו מוזיקה אנמית, משעממת ומונוטונית כבר הרבה זמן שלא יצא לי לשמוע. בשלב מסוים פשוט סגרתי אותה, ותאמינו לי שזה רק שיפר את הציון של המשחק. מצד שני, לפחות שאר הצלילים במשחק, ובמיוחד הדיבוב, נעשו בצורה מקצועית ועם קולותיהם של שחקני הסרט המצויר כולל זאק בראף וסטיב זאן.

 

ממש לפני סיום אני חייב לציין כי המשחק סירב לתת לי להתקין אותו בצורה חלקה ובזבזתי זמן לא מועט כדי לגרום לו לעלות. קשה לומר אם הבעיה היא בתוכנת ההתקנה או במחשב שלי, אבל זה משהו שחייבים לומר. חוץ מזה נתקלתי רק בעוד בעיה טכנית אחת: אי אפשר לדלג על הסרטונים שלקוחים מסרט הקולנוע. וכשמדובר בסרטון של שתי דקות שמופיע בתחילת כל שלב, גם אם זו הפעם העשירית שמנסים אותו, זה *קצת* מציק.

 

צ`יקן ליטל הוא כמו סרט הקולנוע שלו: נחמד, אבל לא ממש ממצה את הפוטנציאל שלו. אם רק היו מתרכזים בשלבים הקצרים והפשוטים יותר, היינו יכולים לזכות במשחק שהיה אפשר להמליץ בכל לב לתת מתנה לאח הקטן. אבל במצבו הנוכחי, צ`יקן ליטל הוא אולי משחק ששווה לתת לילדים, אבל רק אם אתם בטוחים שיש להם את הסבלנות להתגבר על שלבי הפלטפורמה שלו. 

 

הכתבה פורסמה במקור באתר vgames.co.il