המציאות היא הפנטזיה?

הדס בשן מתפלספת על "הדוגמניות", כוכבות השער ומה שביניהן

שוב נותרתי לבד במערכה. כולם ברחו, השאירו אותי להתמודד ללא עזרה עם האובססיה העונתית שלי - "הדוגמניות". איך קרה שרק לפני שנה "הדוגמניות" היו חלק כה מרכזי בחיי העם ואילו הפעם אני עפה סולו עם האובססיה? אין לי מושג האם האנשים סביבי צופים בארון, לא צופים בכלל, או צופים ומיד מדחיקים עקב חוסר עניין, אבל אצלי, טראש הוא עסק מאוד רציני, ואני עדיין מוכנה לחזור על המנטרה הקבועה: ריאליטי זה כיף, ריאליטי ישראלי זה עוד יותר כיף, ו"הדוגמניות" היא הריאליטי הישראלי הטוב ביותר שנעשה עד כה.

 

הפעם, אני מוצאת עצמי מתעניינת בעיקר בשופטים. כולם אנשים נבונים עם כוונות טובות, אבל נדמה לי שיש בהם משהו עצוב, משהו שהולך ומתבהר ככל שהפנטזיה שבראשם מתנגשת עם המציאות בה הם חיים. בניגוד למה שהשופטים היו רוצים לחשוב - המתמודדות ב"הדוגמניות" רחוקות ממשהו באמת זוהר או כובש. רובן מייצגות את הטינאייג'רית הממוצעת בישראל של שנת 2006 (ותודה למערכת החינוך) - רדודה, לא משכילה, בעלת אוצר מילים מינימלי, עולם פנימי עלוב ותחומי עניין הכוללים בעיקר את הרצון להתפרסם. בנוסף למטען האישי הדל שהן מביאות עימן - התודעה האופנתית שלהן שואפת לאפס, אבל כך זה לא יפריע לשופטים שלנו לנסות לראות בהן משהו קול, מסתורי, ומרתק. ספי שקד ממלמל "פאשן" ומדמיין את הדוגמנית שלו מריחה אבקות יקרות בשירותים של הברקפסט קלאב; אלימור זילברמן משכנעת את עצמה שמישל היתה עוברת בתור חברה לשופינג של מדונה, יעל רייך מפנטזת להפוך את אליסיה לבת דמותה המעודכנת למרות שהבחורה, כך מתברר, יבשושית כביסקוויט. רק מיקי בוגנים, נדמה לי, מנסה להחזיר את החברים לפרופורציות המקומיות, אבל אפילו הצרחות שלו אודות מעמול במרכז המסחרי לא מעירות את עמיתיו מהסרט שהם חיים בו.

 

לא שאני מתקשה להזדהות. גם אני חובבת פנטזיות גדולות מהחיים, אבל אני גם נותנת לאמת הכואבת להרביץ בי כשצריך. בגלל זה אני לא מתחילה אף סוף שבוע בלי לקרוא את המדור של דנה ספקטור ב"7 ימים", וגם כשאני מתכווצת בכיסא מרוב בושה אל מול סיטואציות החיים המדויקות שהיא מתארת - אני מודה לה על שהיא חוסכת ממני את הקטלוג, וחותכת היישר בקרביים. דורין אטיאס היא עוד דוגמה לאשה שסוחרת באמת - עד היום נחשפנו לה כמבקרת אופנה קשוחה, שהצליחה לעצבן הרבה אנשים, אבל גם להצחיק, לעורר, לעשות משהו חוץ מחיינדלעך. יש רק לקוות ש"בנות", תוכנית הקשקשת היומית שבה שתיהן משתתפות, לא תשחרר משתיהן את אודטה הפנימית. אני אופטימית.

 

מעניין. שתי נשים שלא נראות כמו דוגמניות, נמנעות מלחייך בלי סיבה ועושות קריירה מלהיות כנות עד סבל/שנאה - ושתיהן מככבות על השער שלנו, באותם דפי כרומו שעליהם ספי שקד חולם בלילה. אולי התבגרנו? או שיכול להיות שהמציאות היא הפנטזיה הגדולה כולן?

 

הדס בשן,

כתבת