שש בתולות בגן עדן

מי לא זוכר את הפעם הראשונה? בישראל הרוב כבר שכחו, אבל יש מדינות בהן האקסטזה תשבור הקיץ שיאים: על הנבחרות שיערכו בגרמניה את הופעת הבכורה במונדיאלים. הן רוצות לקרוע (את הרשת), ומקוות שזה לא ייכאב

כל אחד זוכר את הפעם הראשונה שלו. אבל מרבית האוהדים בטח לא יישכחו גם את הפעם הראשונה שהבקיעו שער במשחק כדורגל. כשהחוויה הזו שייכת לקבוצה גדולה יותר של אנשים, הרגשות והעוצמה גדלים בהתאם. מספיק לראות קבוצה חוגגת ניצחון ראשון, עיר שמביאה לאוהדיה גביע אירופי. אז מה תגידו על מדינה?

 

שש כאלה מגיעות לגרמניה כשהמונדיאל הנוכחי יהיה הראשון ברזומה שלהן. ההתרגשות ברחובות תרקיע שחקים, העיתונות המקומית תצא מפרופורציות, כל שער יתקבל כנס לאומי, כל אדום כקונספירציה בינלאומית נגד המדינה. גיבורים יומלכו, טרגדיות יתפתחו, עד הסוף המר. או שלא? הנה סיפורן של שש המדינות שמגיעות לגרמניה, ועבורן, זו הפעם הראשונה.

דרוגבה והחברים בכתום. יגיעו לחוף מבטחים? (צילום: רויטרס)

 

חוף השנהב. כולם זוכרים איך סנגל הדהימה את העולם, כשניצחה את אלופת העולם דאז צרפת 0:1 במשחק הפתיחה של מונדיאל 2002. הכדורגל המלהיב והתוסס של הסנגלים הפך ללהיט, ושחקניהם, אלמוניים לחלוטין, הפכו לענף ייצוא – מאל-חאדג'י דיוף, עד פאפא בובה דיופ. חוף השנהב מגיעה לגרמניה כנבחרת הפייבוריטית מתוך ארבע האפריקניות, אבל על כרטיס הביקור שלה כבר מוטבע באותיות בולטות ומוזהבות שם אחד שכבר לא צריך להזכיר, ובטח לא אחד שצריך את המונדיאל הזה כדי להשיג חוזה בקבוצה גדולה: דידייה דרוגבה. החלוץ הפנטסטי של צ'לסי יוביל את חוליית התקפה של הנבחרת ששובצה לבית הקשה עם ארגנטינה, הולנד וסרביה.

 

גאנה. אחרי שישראל שלחה את שרונאס יאסיקביצ'וס ל-NBA, יהיו גם שלושה ישראלים במונדיאל: ג'ון פנטסיל, סמי אג'יי ועמנואל פאפו. כן, בסדר, הם לא ממש נולדו בסמוך לשדות עמק יזרעאל וגם לא התנדבו בקיבוץ, אבל הם משחקים בארץ, וינסו לייצג על הדרך גם את ארץ זבת חלב ודבש. את מה שלא הצליחו לעשות שחקנים גדולים מהעבר, כמו טוני יבואה ואבדי פלה, השיגו שחקנים אלמוניים יחסית, בראשותו של מייקל אסיין מצ'לסי. בשנים האחרונות אפילו מאמנים התרחקו ממנה כמו מאש: ב-2004, המאמן מריאנו בארטו העדיף לעזוב את גאנה תמורת חוזה במאריטימו הפורטוגלית, ובלית ברירה החתימו מאמן סרבי אלמוני בשם ראטומיר דויקוביץ', שעשה את הקסם והביא אותם לגביע העולמי, ועוד כאפריקנית הראשונה שמבטיחה שם את מקומה.

פנטסיל (מימין) במדי גאנה. ילבש מגן דוד מתחת לחולצה? (צילום: איי פי)

 

טרינידד וטובגו. מטרופולין גוש דן עדיין לא הצליח לשלוח נבחרת למונדיאל, אבל מדינה עם פחות אוכלוסיה ממה שיש שם כבר עשתה זאת. המדינה המרכז-אמריקנית היא הקטנה ביותר מבחינת מספר תושבים בתולדות המונדיאל, עם מיליון ו-100 אלף איש בלבד. למעשה, אחד מכל 100 אלף איש פותח בהרכב, אם תרצו. רק לפני שש שנים הם הובסו 7:0 מול מכסיקו, ההפסד הגבוה ביותר שלהם אי פעם. דווייט יורק (לשעבר במנצ'סטר יונייטד) עדיין הכוכב הגדול, וגם הקיץ הם סיימו במקום הרביעי בבית הקונקקא"ף. אבל השיטה של פיפ"א נותנת צ'אנסים גם לנבחרות פחות גדולות, ואחרי מפגש כפול נגד בחריין, הטרינידדים שמחו לקחת את ההזדמנות.

 

טוגו. דמיינו לעצמכם שאברהם גרנט היה מביא את ישראל למונדיאל. התקשורת הישראלית היתה באקסטזה מוחלטת, כל יום היה מתקיים ראיון עם כוכב אחר של נבחרת הולנד, שהיה מספר איזו התקדמות עשה הכדורגל הישראלי כפי שהראתה מכבי פ"ת באינטרטוטו, שמחה והילולה. ואז, חצי שנה לפני המונדיאל, היו מחליטים לפטר את גרנט. בטוגו, שנבחרת הכדורגל שלהם עדיין לא סגרה יובל של קיום, עשו בדיוק את זה: הנבחרת העפילה למונדיאל אבל אפילו לא עברה שלב באליפות אפריקה, מה שכנראה מעיד גם על הצפוי לה כשתגיע לבמה הגדולה באמת, והופ, המאמן הוחלף. סטפן קשי הלך, אוטו פיסטר הגרמני ידריך במונדיאל.

טוגו היתה הראשונה להגיע לגרמניה, תהיה ראשונה גם לעזוב? (רויטרס)

 

אנגולה. רק לפני 20 שנה הנבחרת נרשמה לפיפ"א והחלה לההשתתף במוקדמות, ותוך שני עשורים היא כבר מגיעה לזירה הגדולה ביותר. שם היא תקווה לשנות את הסטיגמה המערבית כלפי אפריקה, כפי שאומר השחקן הבולט בנבחרת, אקווא: "אנחנו נוכיח לכל העולם שאנגולה זה לא רק נפט, מלחמה ועוני". כוכבים גדולים בחו"ל, כמו שהבנתם, עדיין אין, ומה שיש זה בעיקר סגל צעיר, המושתת על הנבחרת עד גיל 20, שהעפילה לסיבוב השני באליפות העולם בשנת 2001. בבית המוקדם הם הפתיעו כשהדיחו את ניגריה, אולי הנבחרת החזקה ביותר באפריקה בעשור האחרון.

'שבה' במדים הלאומיים. כוכב מילאן במונדיאל בתולין (צילום: איי פי)

 

אוקראינה. גם כאן, מדובר בנבחרת צעירה מאוד: המדינה העצמאית הוכרזה רק ב-1991, לאחר התפרקות הגוש הסובייטי, ורק כעבור שנה הנבחרת החלה במשחקים רשמיים. עם זאת, ב"כמעטים" הם כבר צברו ניסיון שלא היה מבייש אף נבחרת: פעמיים הגיעו עד לארץ המובטחת, ירקו לבאר ולא שתו ממנה, חסר להם גרוש לרובל, ובקיצור, נפלו בפלייאוף מול קרואטיה וגרמניה. השם הראשון שקופץ לעין באופן טבעי הוא אנדריי שבצ'נקו, אחד החלוצים הגדולים בעולם, שנבחר ב-2004 לשחקן השנה באירופה במדי מילאן, וינסה להתאושש מפציעה לפני הפתיחה. אבל הוא לא לבד: אנדריי וורונין מבאייר לברקוזן יעזור לו בהתקפה, ואולג בלוחין האגדי, שחקן השנה באירופה 1975, יעמוד על הקווים.