כל חמשת האלבומים הראשונים של טוקינג הדס יצאו עכשיו מחדש עם תוספות שמע ומראה, אבל רק זה שהיה ונשאר האלבום הכי טוב שלהם, קיבל גם את הבונוסים הבאמת מצוינים. כל כך מצוינים, עד שאילו היו יוצאים השנה תחת, נגיד, שם המותג אל.סי.די סאונדסיסטם, היו נחשבים בצדק לרצועות הכי מהפכניות של הרגע. ארבעה קטעים, אמנם לא מטופלים וגמורים סופית, שאחד מהם הוא חתיכה מהפלייבק של הסינגל Once In a Lifetime וכולם עבודות פאנק ׀Fאנק ׀גרוב מטרפות את הדעת.
ההאזנה לארבעת אלבומיהם הראשונים מעוררת השתאות מול עקומת הצמיחה המזהירה של הראשים בתחילת דרכם, וגם מדגימה עד כמה, מעבר להיותם חלוצים סגנוניים שמשפיעים עד היום, הם הצטיינו, להבדיל ממרבית ממשיכיהם בהווה, גם בכתיבת מילים ולחנים מעולה ששאבה מכל מסורות הפופ הלבנות והשחורות באמריקה.
לטוקינג הדס היו לא רק סקרנות, הרפתקנות וגישה חדשה, אלא גם יכולות וחושים משובחים לשכתובים נכונים לזמנם לנוסחאות ישנות של מוטאון ושל רוק שנות ה-60. וכאמור, אלבומים מצוינים שלהם, כמו More Songs About Buildings and food ו-Fear Of Music לא ממש מוארים מזווית חדשה למרות מיקס הסראונד המבריק שקיבלו במודל השנה הנוכחית. אבל במקרה של Reamin In Light עם התוספת של עוד 50 אחוז מוזיקה לא מוכרת ולא פחות ממכרת, קשה להאמין איזה אוצר נשאר מחוץ למקור וקשה לעכל איזו להקה כל יכולה היא היתה בסשנים המופלאים ההם.