מופלץ: ובכן, ברבי-ברמנית

None

כן, אנחנו מדברים על אותה תופעה בדיוק, אבל הפעם בקריזה של מי שזוכרים שהיו פה פעם גם זמנים אחרים. היו ימים שהאיש מאחורי הבר היה אוטוריטה שבשבילה היינו מגיעים לברים בקצב שגרם לנו לבעיות כבד. זה היה יכול להיות עזרא, קלמן, מתי, שניידר או עמירם - אנשים שהיכולת שלהם לצרוך ממה שהם מוכרים ללקוחותיהם היתה שנייה רק ליכולת שלהם לספר סיפורי אלכוהול, להביא אותה באיזה בדיחה, להזמין את כל יושבי הבר לסיבוב אחרון על חשבון הבית, או לקבל בתודה את הדרינק שהזמנת להם. איתם יכולנו לקטר על האישה, על העבודה, על הכדורגל או סתם על "המצב".

 

לדור ההולך והנעלם הזה - שאם היה לו שקל על כל פעם שהכניס לקוח למונית ושלח אותו הביתה שיכור כלוט אולי לא היה נעלם כל כך מהר - לא היה דחוף להביא את המכה בעזרת צוות כוסיות על הבר. ואתם יודעים מה? הברמניות והמלצריות שלהם היו שוות פי אלף. אז קחו את כל הדוגמניות והדוגמנים בשחור שמככבים היום מאחורי יער ברזים, והחזירו לנו את ההוא עם הכרס והסיגריה, שימלא לנו "שניט" על חשבונו רק בשביל שלא נלך לו באמצע הסיפור.