איך תגשימי את חלומותייך

גיליתי סוד גדול: איך להשיג כמעט כל דבר שבעולם בלי להתאמץ, החל מפיצה ועד אהבת נצח. אבל כדי לשחרר לעולם את רצונותינו, יש כמה דברים מקדימים שצריכים לעבור, ובהם אנחנו לא תמיד ממש מתורגלים. הנה מה שעבד בשבילי

בשנתיים האחרונות אני כל הזמן נשאלת את השאלה הזו. רוב הסיכויים שזה בהשראת הספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה" מאת אליסון פירסון (מומלץ למי שלא קראה עדיין, אלא שיש להצטייד בכדור הרגעה כבן לווייה צמוד לקריאה). אני נשאלת את השאלה הזו דווקא אחרי שנפטרתי מהמון דברים שעשיתי קודם. למשל, מהנישואים שלי, מהעבודה שלי, ואפילו מהשעון האהוב שלי.

 

אבל השואלים אותי לא ממש מתכוונים לדברים שנפטרתי מהם, אלא דווקא להישגים היותר קטנים בחיי. איך גרמתי לבעל הפיצריה להוציא שליח שש שעות לפני שהשליחים מתחילים לעבוד, ולשם כך להוציא את הטבח על הווספה? איך קיבלתי חלון ראווה לספר שלי בעזריאלי? איך קניתי אוטו משומש בלי לבדוק אותו ועם אחריות צמודה לשנתיים? איך בעזרת השם ונוני מוזס (ואולי הסדר בעצם צריך להיות הפוך) אכתוב ב"שבעה ימים" עוד לפני שימלאו לי 70?

 

אז הנה לפניכם הסוד שלי. הוא פשוט כל כך, שאני מסתכנת שתאבדו את שארית האמון בי לעד, אבל נשבעת שהוא אמיתי - אני פשוט מבקשת.

 

לא דורשת, לא מכריחה, רק מבקשת

 

כן, מבקשת. לא דורשת, לא מכריחה, רק מבקשת. ולא סתם מבקשת, אלא יפה, אבל ממש ממש יפה, בטון של בקשה, של הבעת משאלה. וזה שונה עד מאוד מטון של הוראה. אני מודיעה את רצוני במילים הכי פשוטות, שמתחילות בדרך כלל ב"אני רוצה...". ועכשיו אפשר להשלים את החסר לפי העניין - חלון ראווה, פיצה, טור בעיתון, אהבת נצח.

 

לפעמים אני מגוונת ואומרת: "יש לי חלום שיהיה לי..." אבל רק כשזה באמת בדרגת חלום. וזה כל הסוד. נראה די פשוט, אבל כמה פשוט, ככה לא תמיד קל. כיוון שכדי לשחרר לעולם את רצונותינו, יש כמה דברים מקדימים שצריכים לעבור, ובהם אנחנו לא תמיד ממש מתורגלים.

 

הראשון, ואולי הקשה מכולם, הוא לדעת מה לעזאזל אני רוצה. רוב האנשים פשוט לא יודעים, בטח לא בשליפה. אני רואה זאת שוב ושוב באימונים האישיים שאני מעבירה: מה החלום הזוגי שלך? איך נראה גבר חלומותייך? איך את חולמת שתיראה הקריירה שלך? איך נראה בית חלומותייך? מה הפנטזיה המינית שלך?

 

נראה כאילו אנשים ויתרו על לדמיין, לפנטז ולחלום

 

הרבה פעמים התשובה היא "אין לי מושג". נראה כאילו אנשים ויתרו על לדמיין, לפנטז ולחלום. הפחד שמא החלום לא יתגשם ואנחנו נמות מאכזבה מרתיע אותנו כל כך, שאנחנו כבר לא מעזים לחלום.

 

אז אם באימוץ הסוד שלי חפצתם, יהיה עליכם בשלב הראשון קודם לשחרר קצת רגליים מהקרקע ולהתחיל לעופף במרחבי הדימיון. לפעמים המסע הזה כרוך בחיטוט במרחבי הזמן וחזרה לחלומות הילדות, רק כדי לבדוק אם הם עדיין תקפים - או שבא לנו משהו אחר.

 

השלב השני בדרך אל מימוש החלום עובר בהבנה הכואבת אך הכרחית ש"אין ארוחות חינם". חלומות אכן מתגשמים, אבל עלינו להיות מוכנים לשלם מחיר תמורת הגשמתם. הרבה פעמים המחיר מסתכם בנכונות לחוות אכזבה או דחייה. לפעמים הוא כרוך בלקיחת סיכונים כספיים, הימור על הקיים וניפוץ כל הגשרים. אבל אף חלום לא בא בלי תג מחיר, אפילו לא זכייה בלוטו.

 

השלב השלישי הוא המוכנות לעשות את הצעד הראשון: לשלם את החלק שלי, בלי שום הבטחה לתמורה. ופה, מה לעשות, יכול להיות שתהיה אגרה נאה, אבל תמורה - נאדה.

 

את האגרה הזאת משלמים "על עיוור" וללא תנאי. כשאני מבקשת ממישהו שיגשים לי חלום, אני תמיד אהיה נכונה לשלם עבור החלום בעבודה, במילה טובה, או באהבה. המחיר יהיה תמיד אמיתי וכן, ולא מתוך המטרה שהוא יגשים לי את החלום. את המחיר אני מציעה מתוך הבנה שזה הדבר הנכון עבורי לעשות ואני שלמה איתו, גם אם לא אקבל כל תמורה. לא רק לא התגשמות חלום, אפילו לא תודה.

 

התובנה הזו מקורה בעובדה, שהחלום הוא שלי, ולא של מי שביקשתי ממנו שיסייע לי בהגשמתו. אף אחד לא חייב לי כלום, ולכן כל מה שהוא עושה למעני, או למען הגשמת חלומי, ראוי להערכה יוצאת דופן ואינו מובן מאליו.

 

השלב הרביעי והאחרון הוא הידיעה שגם אם חלום לא מתגשם, לפחות התחזק לי חוט השידרה, ותמיד ישנה "הפעם הבאה". היקום נדיב מאוד לחולמים, אבל רק לאלה שמתמידים.

 

ואחרונה חביבה, אי אפשר בלי אמונה: מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר, ואם לא - גם לכך יש סיבה. אנחנו נמשיך ללכת בדרך הנכונה, כי היא אפילו יותר חשובה מהתוצאה.

 

 

סיגל גשורי היא מאמנת אישית, מנחת סדנאות ומרצה.

ניתן לשלוח שאלות באימייל ותשובות נבחרות יתפרסמו כאן, בטשטוש הפרטים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפונים.

 

האתר של סיגל