חייבים להודות שהרעיון להציב סלבריטאים במרכז הבמה ולאפשר להם לבזות את עצמם, הוא רעיון מאוד קוסם. קשה להאשים את הצופים שהצביעו ב- SMSים לח"כ אהוד יתום, למשל. הוא אומנם שר די רע (טוב, הוא כידוע לא באמת זמר) ומתנועע בגמלוניות יחסית, אבל עצם העובדה שהוא מוכן לעשות את כל הדברים האלה כשמסביבו מקפצת להקת אפרוחי חדרה (או מה שזה לא היה), כבר משעשעת כשלעצמה ומעוררת סוג של הערכה.
ההופעה החובבנית של ח"כ יתום ב"The Show" היא דוגמה טובה למה שעובד ומה שלא עובד בתחרות הכישרונות החדשה והמשונה של ישראל 10. מדובר בתחרות כישרונות שירה וריקוד בין אנשים ששירה וריקוד אינם המעלה הבולטת שלהם. אפילו הדוגמן אנחל בונני, שנתן שם הופעה מהפנטת, מלאת כריזמה, שהיתה שווה את כל התוכנית הזאת - כישורי השירה שלו לא מתקרבים לאלה של אחרון המתמודדים ב"כוכב נולד" (אני לא מדבר על האודישנים, אני מדבר על שירלי לילו למיניהם). אם בונני הציב רף חדש לשירה בתוכנית, כמו שאמר אחד השופטים, מדובר ברף לא גבוה במיוחד.
הקסם של תוכנית כזאת הוא לא בהופעות עצמן, אם כן. הן חובבניות מכדי להחזיק אחוזי צפייה גבוהים. "The Show" מפספסת בכך שהיא מרפרפת על שלב החזרות, ומצליחה לדלג מעל הדרך הארוכה, מן הסתם, שעושים המתחרים מהחזרה הראשונה ועד ההופעה עצמה. קחו את קארין מגריזו, למשל. כשרוני פינקוביץ' אומר שיש לה "קול קטן", הוא משתמש בלשון המעטה. אבל לו היו מראים לנו את כל תהליך החזרות שלה, ייתכן מאוד שמרוב הזדהות עימה, יכולת השירה המוגבלת בזמן ההופעה לא היתה מפריעה כל כך (היא בכל מקרה לא הפריעה לה להגיע לשלב הבא בתוכנית).
יש לתוכנית עוד כמה בעיות, שמפריעות לה להיות השואו שהיא רוצה להיות. אחת מהן - הטקסטים בפיו של נתן דטנר, המנחה. עקרונית, אני חושב שהליהוק שלו הוא הברקה. מעשית, נדמה שהטקסטים שנכתבו עבורו יושבים בפיו כמו חצץ. אין בהם שמץ מהספונטניות (כאילו) או מהקוליות שמאפיינת את המגישים האחרים בז'אנר, צביקה הדר ואבי קושניר.
בעיה שנייה היא תכנון זמן לקוי, שגרם לתוכנית לדלג על חוות הדעת של השופטים אחרי ההופעה של איריס קול (ובנימה אישית: את מלכה!). אם לא נותנים לאלדד זיו לדבר, אז בשביל מה הביאו אותו? כדאי גם לעודד את המתחרים לבחור שירים בעברית, שלא ישברו להם את השיניים. אבל אלה לא מסוג הדברים שמסוגלים להרים או להפיל את התוכנית. מה שחסר בה באמת זו הזדהות של הצופים עם המתחרים, וזה כבר דורש גישה אחרת לפורמט.