"קדימה? זו תחפושת של הימין לפורים"

תמר גוז'נסקי יורה לכל הכיוונים: קדימה? "זו מפלגת כלום בריבוע"; ישראל ביתנו של ליברמן? "מפלגה פשיסטית הדוגלת בטרנספר". מרצ? "הם ירדו מהפסים". שלי יחימוביץ'? "שתצטרף לחד"ש, זה יותר מתאים לה". שיחה עם חברת הכנסת המיתולוגית מחד"ש, שנחשבה ללוחמת הגדולה ביותר עבור צדק חברתי ו-37 חוקים רשומים על שמה. והיא נזכרת בתקופה שבה השמאל היה שמאל אמיתי

פעם, כשתמר גוז'נסקי ממפלגת חד"ש קראה בלהט "שתי מדינות לשני עמים", רוב הציבור היהודי ראה בה עוכרת ישראל. הכול היה אז ברור, היה ימין, היה שמאל, והיה שמאל רדיקלי. כעת, דווקא כשחלוקת הארץ לשתי מדינות הפכה כמעט למוסכמה שגורה בפי כל, השמאל איבד לפתע את דרכו.

 

לא צריך שמאי כדי להעריך את שווי ביתה של גוז'נסקי. מדירת השיכון הצנועה שלה בבת ים, מביטה הח"כית לשעבר בהשתאות על המתרחש במערכת הבחירות הנוכחית, ועל הטלטלה העזה שפקדה את עמיתיה לשמאל. "מרצ ירדה מהפסים", היא אומרת. "זה התחיל ברגע שבו היא תמכה בתוכנית ההתנתקות והשתדלה להציג את עצמה כמפלגה של המעמד הבינוני השבע. ואם זה לא מספיק, בא ביילין ונותן לגיטימציה לגזען כמו ליברמן".

 

הידידות המשונה שנחשפה לאחרונה בתקשורת בין ביילין לבין יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מוציאה אותה מהכלים. "משתמע שעבור ביילין, הקריאות של ליברמן לטרנספר של תושבי אום אל פאחם הן לא כל כך נוראות. זה רק עניין של ויכוח, ולא עניין עקרוני המבוסס על גזענות פשיסטית.

 

"הדבר הכי נורא היה לקרוא איך ביילין משבח את ליברמן שהוא 'איש ארגון טוב'. מיד נזכרתי בכל הפשיסטים בהיסטוריה שהיו מארגנים טובים. באיטליה של מוסולוני אמרו שהמצב הוא כפי שהוא, אבל הרכבות יוצאות בזמן. ואנחנו מכירים עוד פשיסטים שארגנו השמדה בצורה מסודרת מאוד. זה מה שיש לך להגיד על פשיסט, שהוא איש ארגון טוב?"

 

גוז'נסקי בביתה השבוע. צילום: ירון ברנר

 

גם סיסמת הקמפיין של ביילין, 'אין לי אמא ערבייה', רחוקה מלשעשע אותה. "בחברה הישראלית אין כל הצדקה לכך שאיש שמאל ישתמש במלל פשיסטי. ו'אין לי אמא ערבייה', או כל מיני מסרים כאלה, הם ייהרג ובל יעבור. חלק מהציבור הישראלי ודאי מקבל את הדברים כפשוטם. תאר לך את המשפט 'אין לי אמא ערבייה', ולמטה מופיע הכתוב, 'לכן תצביעו ליברמן'. מה זה הדברים הנוראיים האלה? הם בטח חושבים שהם חוכמולוגים גדולים. אני חושבת שמרצ נמצאת ברגע של שפל".

 

בימין מאשימים את קדימה שהיא מפלגת שמאל המתחזה למרכז, האם הימין באמת אימץ את דרכיו של השמאל? 

 

"אולמרט הוא ימין חברתי וימין מדיני", טוענת גוז'נסקי. "מאיפה הוא הגיע? הוא חניך חירות מחלב אימו, גדל בבית של בית"ר. ודאי שהוא ימין. מרכז זו תחפושת של הימין לרגל פורים".

 

בכל זאת, איך את מסבירה את ההצלחה של קדימה בסקרים?

 

"בשנים האחרונות אנחנו עוברים תהליכים של אמריקניזציה. תרבות הרייטינג, תרבות הערוץ השני, תרבות התחרויות כוכב נולד וכוכב לא נולד. התרבות הזו רידדה מאוד את הדיון המדיני, והמפלגות שאמורות היו להוביל איזשהו דיון רעיוני מדיני יותר עמוק לא עשו את זה. התחרות כיום היא מי יכול להצליח יותר בשיווק הסחורה, כשכולם מסכימים שהיא הסחורה היחידה, ואין מה להתווכח רעיונית על שום דבר. ואז נולדה קדימה.

 

"קדימה היא חלומו הרטוב של ההון הישראלי. סיפורי ההון ושלטון נוסח אולמרט ומשפחת שרון הם לא מקריים. מה רוצה ההון? ההון רוצה משטר שבו לא מתווכחים רעיונית, אלא מתרכזים בשאלה מי יעיל יותר, מי עובר טוב מצלמה, ולמי יש להט דמגוגי פופוליסטי יותר. להון רע מאוד כשמדברים על צדק חברתי וצדק סביבתי, לכן תופעת קדימה מסוכנת מאוד והרסנית מאוד".

 

"מה קורה במפלגה הזו? יש כמה אנשים שהם לא נבחרי ציבור, כמו דב וייסגלס וראובן אדלר, והם אלה שקובעים. הם אלה שמוציאים כל יום את דף המסרים היומי למועמדי המפלגה, שצריכים לדקלם אותו, ואין באפשרותם להתווכח על שום דבר. מה יש להתווכח על משהו שוייסגלס כבר החליט? לכן קדימה זו מפלגת הכלום בריבוע, רק תהיו ילדים טובים, תרימו ידיים ותמשיכו בצעדים המדיניים והכלכליים של הממשלה הזו".

 

"הבעיה זה העשירים, לא העניים"

 

גם גוז'נסקי לא כל כך התווכחה עם הנהגת מפלגתה כשנאלצה לפנות ב-2003 את מקומה בכנסת לטובת הזרמת "דם חדש" בחד"ש, ונותרה נאמנה למפלגה. לאחר 12 שנים וחצי של פעילות נמרצת במליאה, עם 37 חוקים רשומים על שמה, חלק נכבד מהם למען צדק חברתי, היא מביטה בספקנות על עליית "האג'נדה החברתית" בבחירות 2006.

 

הסיסמאות הנזרקות לאוויר על ידי הפוליטיקאים, היא טוענת, מסתירות מאיתנו את הנושאים האמיתיים המצויים מתחת לפני השטח. "אחת התוצאות של קיצוץ הקיצבאות היא שכיום יותר מ-700 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני", היא מסבירה. "אף אחד מהפוליטיקאים, גם לא עמיר פרץ, לא אומר את האמת הפשוטה: לקחו מהילדים, לקחו מהקשישים, לקחו מהחד-הוריות, ובאותו זמן העניקו לשני העשירונים העליונים הטבות מס בסכום דומה. האם אתה שומע שיח שאומר ההיפך, שנבטל את הטבות המס לעשירים?

 

"לא שמעתי את פרץ, ברוורמן או אפילו אלי ישי אומרים שאם הם יהיו בשלטון הם יבטלו את הטבות המס לעשירים, וכך יהיה כסף לקצבאות הילדים. השיח הכלכלי לא הפך לשיח על צדק חברתי, תוך בדיקת השאלה איך מתחלק ההון, למי הועילה ההפרטה ולמי הזיקה, ואולי צריך לעצור אותה, אלא שיח על רחמנות, על מסכנים שיש לרחם עליהם.

 

"קח למשל את שני המטיילים שנכנסו השבוע לשטח מוקשים. רצו לחייב אותם ב-300 אלף שקל כי שלחו איזה מסוק לחלץ אותם. חשבתי לעצמי, אם מסוק שיוצא לחלץ שני מטיילים עולה 300 אלף שקל, כמה עולה כל מה שאנחנו עושים בעזה כל יום, כל שעות הטיסה והפצצות המשוכללות. כל פעם שאני שומעת ברדיו שהפציצו את צפון הרצועה, אני חושבת, הנה הלכו מיליון שקל, לפני שהסתפקתי להגיד ג'ק רובינזון. קשה להוביל שינוי חברתי אם אתה נותן יד להמשך מדיניות הכיבוש, להמשך המדיניות הנוראה הזו שתוביל, אני חוששת, לסיבוב דמים נוסף, אני לא יודעת מתי".

 

אם שלי יחימוביץ' היתה מתייעצת עם גוז'נסקי לפני כניסתה לפוליטיקה, היא היתה מסבירה לה שהיכולת שלה להעביר בכנסת את המסרים היותר רדיקליים שלה במסגרת מפלגת העבודה תהיה מאוד מוגבלת. "אם העבודה, נניח, תהיה בממשלה, כשותף שני או שלישי, היא תאלץ, למשל, להצביע בעד תקציב שיהיו בו מיני מינים של גזירות, ולא תאפשר לה להעלות הצעות חוק רדיקליות.

 

"מפלגת העבודה אומרת 'נילחם בטרור', היא מקבלת את גדר ההפרדה, בעד המשך הנסיגות החד צדדיות נוסח אולמרט, אז איך בדיוק יבוא השלום ואיך בדיוק אפשר לקדם שינויים חברתיים אם ממשיכים לבזבז כל כך הרבה כסף על שטחים והתנחלויות? לטעמי, בחד"ש יחימוביץ' היתה מוצאת מסגרת יותר הולמת לכישוריה".

 

"עליית החמאס לא הפתיעה אותי"

 

במאי 2002, בסיומו של ביקור שערכה עם הח"כים של חד"ש במוקטעה ברמאללה, נפרד ממנה יאסר ערפאת בשלוש מלים: "אני אוהב אותך". כשהיא נשאלת היום האם אין בה כעס על הפלסטינים שבחרו בדרך הטרור, גוז'נסקי

 מהרהרת ומשיבה: "מעשי הטרור הם אסון לשני העמים, אך קשה לטפל בנושא הטרור בלי ההקשר של הכיבוש. ההנהגה הפלסטינית לא פיתחה מספיק צורות מאבק עממיות חברתיות, ציבוריות. אני לא חושבת שהרשות אירגנה פעולות טרור נגד אזרחים, אבל היא לא פיתחה מספיק צורות מאבק עממיות חברתיות מספיק משכנעות לצעירים שכועסים, זועמים ומיואשים. אני עוקבת בעניין רב אחר המאבק בבילעין נגד גדר ההפרדה. המאבק שם הוא מאבק ציבורי, הוא לא מאבק אלים, הוא מאבק פלסטיני-ישראלי".

 

בניגוד לגורמי המודיעין, עליית חמאס לשלטון ברשות לא הפתיעה אותה. "היתה כתובת על הקיר. הופתעתי מאלה שהופתעו, כי ממשלות ישראל מאז 95', מאז רצח רבין, עשו כל מה שהן יכלו כדי לרסק, לרמוס, להרוס, לקעקע ולחנוק את הרשות הפלסטינית. הסיסמה שטבע אהוד ברק, 'אין עם מי לדבר', הפכה למנטרה. אפילו היום שמעתי אפילו את פרץ אומר 'מאחר שאין עם מי לדבר'...,

 

"התוצאה הבלתי נמנעת של המדיניות הזו הובילה לכך שהעם הפלסטיני הגיע לאותה רמה של ייאוש כעס ואכזבה, שבחר בחמאס. הבחירה הזו רעה לעם הפלסטיני ורעה לכולנו, אבל אנחנו לא יכולים לשנות אותה, לכן דבר ראשון צריך לצאת חוצץ נגד תוכנית הממשלה להרעיב את העם הפלסטיני בעזה. אם סוגרים את מעבר קרני, התוצאה היא שמוצרי חלב לא מגיעים לרצועה. אין שם פרות ואין רפתות, אז מי אחראי לזה שלילדים בעזה אין חלב? אם נמשיך בדרך הזאת תהיה אינתיפאדה שלישית. לכן צריך להציע לחמאס את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים".

 

בינתיים הוא לא ממש מקבל את זה.

 

"אני לא יודעת מה חמאס יעשה. אם יש שם חוגים, מגמות, זרמים יותר ריאליסטיים, יכול להיות שיש לזה סיכוי, שווה לנסות, החלופה פשוט איומה ונוראה".

 

מה יהיה בבוקר שלאחר הבחירות?

 

"אני לא רוצה לנחש את תוצאות הבחירות, אבל אני מאוד חוששת שנקום אחרי הבחירות ונגיד וואו, איך זה יכול להיות שהימין הפונדמנטליסטי הלאומני, הקיצוני, כל כך התחזק אצלנו. אני מתכוונת לאיחוד הלאומי-מפד"ל, לליברמן, שלא לדבר על גופים קטנים, פשיסטים, כהניסטים. רק בישראל יכול כהניסט לרוץ לבחירות. תאר לך שבגרמניה היתה מתמודדת מפלגה נאצית בבחירות. היו פה הפגנות עממיות, לא? 

 

 "לדעתי, החברה הישראלית הולכת כעת לבחירה היסטורית. או שהיא תיפול קורבן לימין הדמגוגי, לימין המתלהם הגזעני, או שתתעשת ותבחר בדו קיום, בשלום ובצדק חברתי. שתי האופציות פתוחות, אני לא עוד לא יודעת לאיזה כיוון ישראל תלך. אם אני לא אלחם באופן אישי, זה כאילו שאני עוזרת לאופציה הימנית גזענית להתחזק. זה עניין של הצלה לאומית".