איפה הבריטים ואיפה אנחנו?

בשש שנים של מדיניות ממוקדת ומקיפה קיים בלייר את ההבטחה לקשישים ולילדים

ב-1998 הכריז ראש ממשלת בריטניה מלחמה על העוני בארצו. הוא איבחן שתי אוכלוסיות חלושות וחשופות במיוחד לעוני: הילדים והגמלאים (הכוונה לבנות 60 פלוס ובני 65 פלוס, ציבור המכונה בסטטיסטיקה הישראלית "קשישים"). הוא הבטיח עד 2005 להפחית את מספר הילדים העניים בבריטניה ב-25%, ואת מספר הגמלאים העניים ב-15%. בשבוע שעבר פורסם בבריטניה דו"ח העוני הרב-שנתי של הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה, תחת הכותרת "משקי בית מתחת להכנסה הממוצעת". מדובר בהצלחה מדהימה, מסחררת, לממשלתו של טוני בלייר.

 

• מ-1999 עד 2005 ירד מספר הילדים העניים בבריטניה מ-1.6 מיליון ל-1.3 מיליון, ירידה של 19%. באותו פרק זמן בדיוק עלה מספר הילדים העניים בישראל מ-470 אלף ל-740 אלף, גידול של 57%.
• שיעור הילדים החיים בעוני בברטניה ירד מ-13% ל-10%. שיעור הילדים החיים בעוני בישראל עלה מ-25% ל-34%.
• העוני בקרב הילדים בישראל גבוה כיום ב-340% מאשר בבריטניה.
• מ-1999 עד 2005 ירד מספר תושבים העניים בבריטניה מ-5.6 מיליון איש ל-5.2 מיליון איש, ירידה של 7%. מספר העניים בישראל עלה מ-1.06 מיליון ל-1.58 מיליון, גידול של 49% .
• ב-1999 חיו 10% מהבריטים מתחת לקו העוני, כיום חיים בעוני רק 9%. ב-1999 חיו 19% מן הישראלים מתחת לקו העוני, היום חיים בעוני 24%. פי 2.5 מאשר בבריטניה.
• מ-1999 עד 2005 ירד אחוז גמלאים העניים בבריטניה מ-12% ל-9% ומספרם הצטמצם ב-17%. בישראל גדל מספר הגמלאים העניים ב-40%. כיום חיים בארץ מתחת לקו העוני 25% מהגמלאים. פי 2.7 יותר מאשר בבריטניה.

 

אלו הן תוצאות המאבק הנועז של ממשלות בלייר להקטנת העוני - והמאבק הנואל של ממשלות ישראל להגדלתו. ממשלות בלייר "הורידו" את בריטניה למדרגה של מדינה שבה העוני בקרב הילדים והקשישים הוא מן הנמוכים במערב. ממשלות ישראל "העלו" את ישראל לדרגה של מדינה שבה העוני בקרב הקשישים והילדים הגבוה במערב. איך טוני בלייר עשה זאת?

 

לא בנסים. לא בסיסמאות. בצעדי מדיניות מדודים, ממוקדים, מקיפים ונשענים על יעוץ מקצועי ומאגרי מידע. במלחמתה בעוני בקרב הילדים, משתמשת ממשלת בריטניה בקצבאות הילדים. הקצבאות, בשילוב זיכויי מס נדיבים, ניתנות לפי מבחני הכנסה ותעסוקה: הורה לילדים היוצא לעבודה מקבל מענק ממשלתי גבוה בהרבה ממי שאינו עובד. הקצבה נפסקת כליל ברמות הכנסה בינוניות ומעלה. המלחמה בעוני של הגמלאים נשענת על מה שקרוי אצלנו "קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי" ומה שקרוי בבריטניה "פנסיה ציבורית לכל". הפנסיה הזו הועלתה ברציפות עד שהגיעה לרמה שבה מקבליה יכולים לחיות ממנה בכבוד יחסי.

 

התקשורת הבריטית, ביקורתית כראוי, ציינה שהממשלה בכל זאת לא השיגה את מלוא יעדה: לפי הגדרה אחת, מספר הילדים העיניים ירד מ-1999 "רק" ב-23% ולא ב-25% כפי שהבטיח טוני בלייר בנאומיו לפני שמונה שנים. לפי הגדרה אחרת, הלוקחת בחשבון גם את הוצאותיה של המשפחה הענייה לדיור, מספר הילדים העניים ירד רק ב-17%. אתם יודעים מה? אני קונה את הכישלון הזה בשתי ידיים.

 

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: כמה שווה העלוקה של גוגל?