אלפיים שנות גלות, מאה ועשרים שנות ציונות וכמעט שישה עשורים של עצמאות עברו, עד שקיבלנו החלטת ממשלה ישראלית גזענית לתפארת. מהיום, אם אתה יהודי בצבע שחור או ערבי (לא חשוב הצבע) - ממשלת ישראל מציעה לך מסלול מהיר לג'וב בשירות הציבורי.
אפליה מתקנת היא לא רעיון ישראלי מקורי, אלא ייבוא ישיר מארצות-הברית, שמשמשת כבר למעלה מארבעים שנה כשדה הניסויים הגדול ביותר בעולם באפליה לטובת מיעוטים. כדאי ללמוד משהו מהניסיון שרכשו האמריקנים. תקנות האפליה המתקנת אצלם, ממש כמו אצלנו, היו יוזמה של פוליטיקאים ליברלים שפזלו לקולות המיעוטים בבחירות של שנת 1964. הרצון לזכות בקולות המיעוטים הוא כמובן לא נימוק משכנע לאפליה על רקע גזעי, אבל הוא בהחלט צורך מתמשך. ההנמקה הפסאוודו-מוסרית לאפליה המתקנת - כסוג של כפרת עוונות על מאתיים שנות עבדות שנכפו על השחורים או פיצוי על חיסול התרבות האינדיאנית - לא שכנעה אז, ולא משכנעת גם היום, את הציבור האמריקני, שמתנגד בעקביות ברוב מכריע של 75% לאפליה מתקנת על רקע גזעי. זו ממשיכה להתקיים בעיקר בגלל הפוטנציאל האלקטוראלי של אותם מיעוטים הנהנים ממנה, שפועלים נמרצות בצינורות הפוליטיים להנצחתה.
במישור המעשי, קשה לומר עד כמה האפליה המתקנת באמריקה אפקטיבית. אמנם הפער במשכורות בין הרוב הלבן
למיעוטים האתניים הצטמצם מאז שנות השישים, אך אם מנטרלים את אלמנט ההשכלה וכישורים מקצועיים אחרים, מוצאים שהפער היה מלכתחילה קטן למדי. יותר משהמיעוטים שם סבלו מאפליה תעסוקתית על רקע גזעי, הם התקשו למצוא עבודה בגלל הכשרה מקצועית לקויה, שהיא בעיקר תוצאה של מערכת חינוך כושלת. השיפור במערכת החינוך, ולא האפליה המתקנת בקבלה לעבודה, היה כנראה הגורם המרכזי בצמצום הפערים, שאגב חזרו לגדול בעשורים האחרונים למרות האפליה המתקנת, אולי משום שהרוב הלבן משקיע יותר כסף בחינוך פרטי.
מה ניתן ללמוד אצלנו מהניסיון האמריקני? ראשית, ניתן להניח כי כל עוד נציגי האתיופים, הערבים ואולי גם מיעוטים אחרים יהיו נחושים לזכות בקיצורי דרך יותר משהרוב המקופח יהיה נחוש לשמור על עקרון השיוויון - האפליה המתקנת תשגשג, ועוד נדוש בה לקראת הבחירות הבאות ואלו שיבואו אחריהן. שנית, אם הרוב הלבן בארצות-הברית סירב לקבל את הנימוק המוסרי לאפליה מתקנת כתיקון עוול הסטורי שנעשה בשעתו לשחורים ולאינדיאנים, ספק רב מאוד אם הרוב היהודי יסכים לקבל אפליה מתקנת לטובת הציבור הערבי, שנתפס כמי שמתנגד באופן מלא או חלקי לעצם קיום המדינה היהודית. אם באמריקה האפליה הכניסה לדיון הציבורי אלמנטים של שנאה וקנאה על רקע אתני, כמעט מובטח שאלמנטים דומים - שקיימים כבר אצלנו - יפרחו ויתרבו. קיצור תורים לנציגי מיעוטים, שיצטרכו אחרי שיעקפו את התור לעבוד בצוותא עם קבוצת הרוב, הוא מתכון בטוח לסכסוכים מתמשכים ותפוקה פוחתת של העובדים.
במקום לשפר מן היסוד את מערכת החינוך במגזר הערבי, צעד שלכל הדעות - וגם על סמך הניסיון האמריקני - יגדיל משמעותית את סיכויי הערבים בשוק העבודה, בחרה ממשלת ישראל לקבל החלטה פופוליסטית, שתנפח עוד יותר את השירות הציבורי המנופח ממילא. האפליה המתקנת תפנה את הערבים והאתיופים למשרות לא מבוקשות (מי בימינו חולם באמת ובתמים להיות עובד מדינה?), ותעלה הון תועפות למשלם המסים. חבל שלמדנו מעט כל-כך מהאמריקנים.
ד"ר אמיר חצרוני, החוג לתקשורת במכללת עמק יזרעאל