"עשינו מילדה חולת סרטן אייטם"

לשרון וסימונה שכטר אין זמן. עליהם להשיג 350,000 דולר כדי להטיס לניו יורק את בתם שיר, החולה בסרטן נדיר, לטיפול רפואי שיציל את חייה. עשרות אנשים התקבצו סביב המשפחה, נרתמים לגייס את הסכום, אבל אין בכך די. "מההתחלה היה ברור שכדי להגיע לכמה שיותר אנשים אנחנו חייבים לפנות לתקשורת", אומר שגיא שכטר, דודה של שיר, ומתאר את המסע הקדחתני להצלת חייה, העובר במערכות עיתונים ותוכניות רדיו וטלוויזיה

השיחה הראשונה עם שגיא שכטר, דודה של שיר בת הארבע החולה בסרטן נדיר, המסייע להוריה שרון וסימונה לגייס סכום דמיוני של 350,000 דולר להצלת חייה, נפתחה בהתנצלות. "אני יודע שהתקשורת מוצפת בפניות לכתוב על אנשים חולים שזקוקים לתרומות, אני גם יודע שזה לא התפקיד שלכם ולא הוגן לפנות אליכם בבקשה כזו", הוא אמר. "אבל אין לי שום ברירה. רק באמצעות התקשורת נוכל להגיע לציבור, ואני חייב לבקש ממך באופן אישי לעזור לנו".

 

שכטר צודק, כמובן. שבועיים קדחתניים של פניות לכל מערכות העיתונים ואתרי האינטרנט בישראל, עשרות שיחות עם עורכי, מפיקי ותחקירני תוכניות רדיו וטלוויזיה, לימדו אותו שבמדינה המתנערת מחוליה, התקשורת היא הדרך היחידה להגיע ללבם של אנשים. "מה אני יכול לעשות?", הוא שואל-משיב. "זה סכום מטורף שאנחנו חייבים לגייס למען שיר. אין לנו זמן לחכות. אז אם צריך להפוך ילדה בת ארבע שחולה בסרטן נדיר לאייטם, יש לך בכלל ספק שאני לא אעשה את זה?".

 

"אף-אחד לא מבין איך החיים מתהפכים בן רגע"

 

שיר שכטר, ילדה שמחה, מלאת חיים ומחצית מזוג תאומות, התלוננה לפני שנתיים על כאבים ברגליה שהתפשטו לכיוון הבטן ולוו בחום גבוה. בדיקה קצרה הובילה לאבחנה הנוראה: היא חולה בסרטן הנדיר נירובלסטומה, התוקף רק עשרה ילדים בשנה. הרופאים בישראל, נאמר להוריה שרון וסימונה, אינם יכולים להתחייב על מיגורו המוחלט.

 

"הגידול ישב בין הכליות, על אבי העורקים, וכבר שלח גרורות", שכטר מרחיב. "שיר נכנסה מייד לניתוח להוצאת הגידול מהבטן ובהמשך עברה סידרת טיפולים כימותרפיים קשים. הטיפולים עברו בהצלחה, התוצאות היו מצוינות והשמחה מטורפת. המחלה נעצרה, השיער של שיר התחיל לגדול וכולנו היינו מאושרים. נותר לנו רק לחכות חמש שנים כדי לוודא שהמחלה אכן נעלמה לבלי שוב".

 

אלא שמונה חודשים השמחה התבררה כמוקדמת. "לפני ארבעה חודשים חזרו הכאבים והמשפחה קיבלה את הבשורה ממנה חששנו - הסרטן חזר", מוסיף שכטר. "הטיפולים היו הרבה יותר קשים הפעם. הגוף שלה עוד לא הצליח להתאושש מכל החומרים שספג בפעם שעברה, וכבר הוא צריך להתמודד שוב.

מדובר בילדה בת ארבע בסך-הכל, שסובלת כל-כך, ואתה נמצא שם ופשוט לא יכול לעזור. חוסר האונים הזה פשוט בלתי נסבל. אף-אחד לא מבין איך החיים מתהפכים בן רגע, איך בבת-אחת הכל מתרסק".

 

התייעצויות בהולות עם הרופאים הניבו המלצה אחת. "הם אמרו לנו שהטיפולים הכימיים רק מונעים כאב לפרקי זמן קצרים", מספר שכטר, "והציעו לנו לקחת אותה לטיפול בבית חולים אונקולוגי פרטי בניו יורק, שם יושבים שניים מגדולי המומחים לטיפול בסוג הנדיר הזה של המחלה. חשוב להבין שלא מדובר פה בעניין של העדפה. יש אנשים שיכולים להיות מטופלים בארץ ומעדיפים לנסוע לחו"ל. במקרה שלנו אין טיפול בישראל. אם שיר לא תגיע לארצות הברית", הוא נאנח, "אני לא רוצה לחשוב בכלל על התוצאה".

 

בית החולים בניו יורק, הוא מוסיף, לא יקבל את שיר לטיפול אם סכום ראשוני של 350,000 דולר לא יועבר אליו. "לא נוכל לטפל בילדה ללא הכסף", הודיעו מנהלי המקום להורים באדיבות החלטית. הם הסבירו שכיוון ששיר אינה תושבת ארצות הברית ואינה בעלת אזרחות אמריקנית, עליהם לגבות את הסכום שישמש למימון התחלתי של הוצאות הטיפול בה.

"אתה נמצא שם ולא יכול לעזור. חוסר האונים בלתי נסבל". שיר ושני שכטר

 

 

"מה פתאום עיתונאי צריך להיות במקום הזה?"

 

המשפחה, שהבינה כי עליה לגייס את הסכום הדמיוני בעצמה, החלה לפעול. תחילה הופצו אימיילים שקראו למקבליהם להירתם למען שיר. בהמשך תרמו עיתונים מקומיים בקריות, שם מתגוררת המשפחה, שטחי פרסום למודעות הקוראות לציבור לתרום כסף למימון עלויות הטיפול. אך שגיא יודע כי אין די בכך, שעליהם להגיע למספר רב ככל האפשר של אנשים.

 

"התחלתי לעשות טלפונים לתוכניות טלוויזיה שונות, ובמקביל הגעתי לאולפני הרצליה ודיברתי עם תחקירנים של תוכניות אירוח". התגובות שקיבל, הוא מעיד, נעו בין נענועי ראש מבינים אך פסיביים להפנייה לאנשי תקשורת אחרים. "סיפרתי להם על שיר ועל המצוקה הנוראית אליה נקלענו. חלק מהם אמרו לי שהעניין לא מתאים לאופי של התוכנית, שעכשיו כולם עסוקים בבחירות, שהקהל שבע מסיפורים כאלה. אחד התחקירנים אמר לי ביושר כואב שהאחיינית שלי, החולה והסובלת, היא לא אייטם מספיק חזק".

 

מי שהתמסרו לפנייה הם חדשות ערוץ 10, שם שודרה לפני כשבוע כתבה של העיתונאית מרב סריג על מצבה של שיר. "מאז היא מתקשרת כל יום-יומיים לבדוק מה העניינים", אומר שרון שכטר. "כמו הרבה אנשים אחרים שיצרו איתי קשר היא תמיד שואלת אותי 'איפה אנחנו עומדים?', כאילו מדובר במאבק אישי שלה.

 

"גם השדרנית איריס קול ואילנה דיין, שקיבלתי את הטלפונים הפרטיים שלהן והתקשרתי אליהן הביתה בערב, התייחסו אליי מאוד יפה. מאז הן מנסות לעזור לנו באמצעים שעומדים לרשותן. איריס העלתה אותי פעמיים לשידור, אילנה ראיינה אותי בתוכנית שלה בגל"צ. הן לא כעסו בכלל שהתקשרתי אליהן הביתה, בכל זאת מדובר בחדירה לפרטיות, וזה מאוד מרגש ומחמם את הלב".

 

"תוכניות הרדיו, בעיקר הרדיו האזורי, והעיתונים המקומיים, היו הראשונים שמצאו זמן ומקום כדי לעזור לנו ולשיר", מוסיף שגיא. "התראיינו גם אצל ניסים משעל, יוסי סיאס ותוכניות ברדיו חיפה, ואחרי כל ראיון כזה ראינו מייד קפיצה בתרומות. אני מקווה שבעקבות הפרסומים השונים נצליח להגיע לעם ישראל באשר הוא", הוא מסכם את המסע המפרך בין כלי התקשורת הישראליים, ומתעקש להזכיר שאין בלבו כעס על התגובות. "אני באמת מבין שזה מצב נוראי. מה פתאום עיתונאי צריך להיות במקום הזה? זה לא התפקיד שלו. אבל לנו אין ברירה".

 

"לא נעים לעמוד ולבקש כספים בשביל הבת שלך"

 

"הידיעה שהחיים של הבת שלי תלויים בכך שנצליח או לא נצליח לגייס 350,000 דולר לא נותנת לנו מנוחה", אומר שרון שכטר. "זה כל-כך מתסכל, אני לא יודע אם יש מצב יותר קשה. לפעמים אני מרגיש שאני מתנהל כמו מכונה. נזכר בתשע בערב שלא אכלתי כלום, שכמעט ולא שתיתי. לא נעים לי לעמוד ולבקש כספים בשביל הבת שלי. מאדם שנהג לעזור לכולם, פתאום הפכתי לאדם שצריך לבקש עזרה. אבל למען הילדה אתה עושה הכל".

 

שמץ של מרירות או ציניות אין בו, בשרון שכטר. רק דחיפות אינסופית. "אין לי זמן לזה", הוא מסביר. "אנחנו רצים מסביב לשעון. אתה אף פעם לא יודע מה ילד יום. זה פוגע בכל המשפחה שבעצם מתפוררת, גם אם לא באופן פיזי. אשתי נמצאת כל היום בבית החולים רמב"ם עם שיר, אני בבית עם שני, אחותה. אתה לא יכול לנהל חיים נורמליים במצב כזה. גם המצב הכלכלי מידרדר. בשנתיים האחרונות סימונה אשתי שעבדה בעבר כקניינית הייטק, הצליחה לעבוד רק חודש וחצי. אני עבדתי כמנהל מכירות בחברת קוסמטיקה, ובמקביל כמורה לנהיגה. אבל בלתי אפשרי לעבוד באופן מסודר במצב הזה".

 

בפתיחות מעוררת הערכה הוא מספר על המסגרת המשפחתית שנסדקה. "באופן טבעי יש ריחוק בין בני הזוג, אנחנו לא נמצאים הרבה ביחד, יש מתחים וכעסים. אנחנו מנסים להתגבר על הכל, לשמור על מסגרת משפחתית. משתדלים להפגין

אופטימיות למרות שמבפנים הלב נאכל. איך אפשר לראות את הילדה שלך מתפתלת מכאבים בלי שתוכל לעזור לה?".

 

מי שעוזרים הם מאות ישראלים שבשבועיים האחרונים התקצבו סביב המשפחה. "אנשים שאני לא מכיר כל הזמן מתקשרים אליי", שכטר מתרגש. "היכרתי כל-כך הרבה אנשים טובים. אחד מהם הוא איש עסקים בשם אבנר סטפק. מדובר באדם שעד לפני שבוע בכלל לא ידע מי אני, שאחרי ששמע אותי מתראיין ברדיו החליט לפרוש עליי את חסותו. הוא סחף אחריו את כל מיטב, חברת ההשקעות בה הוא עובד. הוא מגבה אותנו כלכלית בכל המהלכים שאנחנו עושים והעובדים בחברה עוזרים לי עם ניירת, מתייצבים אצלנו כדי לעזור. אין לי מילים לתאר את ההתגייסות שלהם. הם המלאכים של שיר".

 

עובדי החברה הם לא היחידים שנרתמו. "הרבה בעלי חנויות בקריות, אנשים שאני לא מכיר, תלו מודעות שלנו בחנויות ושמו קופות התרמה. כל הזמן הם מתקשרים אליי, קוראים לי לבוא לקחת את התרומות שהצטברו. רק אתמול דיברתי עם פסלת מהמרכז שפותחת תערוכה חדשה, ואמרה לי שכל ההכנסות מהמכירות ייתרמו לשיר. בעל תחנות דלק מהמרכז יצר קשר עם גיסי והציע להדפיס על חשבונו פלאיירים, ולהעמיד בתחנות שלו דוכני התרמה בימי חמישי ושישי".

 

אל היוזמות הללו מצטרפים חניכי תנועת בני עקיבא, המסתובבים בקניונים ברחבי הארץ ומתרימים את העוברים והשבים. "כמו יתר האנשים שעוזרים לנו לא נתקלתי בהם מעולם", שכטר ממשיך. "את כל הפעילות הזו מארגנות בנות שירות לאומי של עמותת "זכרון מנחם" שהיכרנו בבית החולים".

 

"זכון מנחם", שמסייעת דרך קבע למשפחה, היא גם הגוף האמון על הטיפול בתרומות - ועד כה נאספו כ-120,00 דולר. "חשוב לי להבהיר שהכסף שנאסף מועבר ישירות לעמותה, שעושה עבודת קודש בטיפול בילדים חולי סרטן. הוא ישמש רק להוצאות הטיפול בשיר, וכל סכום שיישאר מיועד לטיפול בילדים חולים אחרים", שכטר מבקש להוסיף.

 

- נשמע שלמרות הימים הקשים שאתם עוברים, אתם לא לבד.

"לפי דעתי יש לנו עם נהדר. פשוט לא להאמין מה אנשים מוכנים לעשות. כולם, כולם, כולם מנסים לעזור לנו בצורה זו או אחרת".

   

• לאתר שהוקם למען שיר שכטר בו מופיעים פרטי חשבונות הבנק בהם ניתן לתרום להצלת חייה לחצו כאן