בשנת 1946 יצאה לאוויר העולם אחת מההמצאות החשובות של המאה (הקודמת). אומנם, היה זה גבר שהמציא אותה, אבל היא שינתה דווקא את חייהן של הנשים (במחשבה שנייה, אולי גם את חייהם של הגברים). הודות למעצב האופנה הצרפתי לואי רירד, כבר כמעט 60 שנה שנשים בכל העולם משזפות גם את הבטן.
כן, בשנת 1946 ממציא רירד בגד ים בשני חלקים (על אף שחלק מההיסטוריונים של האופנה חושבים שדווקא מעצב צרפתי אחר ששמו היים הקדים אותו בכמה חודשים, אבל למה להיות קטנוניים?!) וקורא לסטארט אפ שלו "ביקיני". את השם הוא בוחר כהומאז' לאי ביקיני, אחד מאיי מרשל שנמצאים תחת חסותה של ארה"ב. בשלהי שנות ה-40 האמריקאים התחילו בסדרת ניסויים שבמהלכם הונחתו פצצות אטום (וגם כמה פצצות מימן בשביל הכיף) על האי, ניסויים שגרמו לשואה אקולוגית (עד היום לא מומלץ לנשנש שם קוקוסים). ייתכן שרירד היה סוג של גרינפיס והחליט שאם זה תלוי בו אף אחד לא ישכח את הזוועות שעשו האמריקנים לאי הפסטורלי, או שסתם היה לו הומור שחור. כך או כך, רירד בוחר בשם הקליט "ביקיני" ומחליט להפיץ את הבשורה לעולם. אבל אל תשכחו שהזמן הוא פוסט מלחמת העולם השנייה, והמתירנות המינית עוד לא נחשבה למילה גסה, היא פשוט לא הייתה!
כשרירד מנסה להעלות את בגד הים החדש שלו על המסלול, אף דוגמנית בפריז לא מוכנה לדגמן עבורו. בסוף הוא אוסף בחורה שמופיעה במופע סטריפטיז באחד מבתי הקזינו בעיר, והיא זאת שזוכה ללבוש את הביקיני הראשון בהיסטוריה. אבל הקליינטיות לא מיהרו לקנות את הסחורה. רק עשור מאוחר יותר, כשבריז'יט ברדו הופיעה בסרט "והאלוהים ברא את האישה" בביקיני חושפני ועוררה סערה ציבורית, רק אז התחילה באמת המהפכה המינית ובגד הים של רירד זכה להכרה עולמית. מאז הרבה ביוב נשפך לים, אבל הביקיני, על כל גזרותיו וצבעיו המשתנים, נשאר הפריט האולטימטיבי לעונת הרחצה. נכון שבשנים האחרונות בגד הים השלם קיבל עדנה מחודשת עם עיצובים סקסיים במיוחד, ונכון שלא כולן יכולות להסתובב בביקיני, אבל אם כבר אנחנו מקריבות את גופנו לקרני ה-UV ההרסניות, לפחות שזה יהיה במינימום כיסוי. אז זהו בנות, זה בדיוק הזמן להתחיל בהכנות, ויפה שעה אחת קודם. יאללה, אין הרבה זמן. צריך להפסיק לבלוס ולהתחיל לעשות כושר |(למרות שאם אתן מעל גיל 25 — מה שנפל כבר לא עולה ולא משנה מה המאמן האישי שלכן אומר), להוריד שערות (מלמטה עד למעלה, כשבאמצע מומלץ ללכת על הלוק הברזילאי), ולקפוץ לחנות החביבה עליכן כדי לקנות את בגד הים שישרת אתכן נאמנה בקיץ 2006. איפה קונים - זה כבר נושא לכתבה בפני עצמה, אבל לפני שבוחרים איפה צריך קודם לדעת איך. קבלי את המדריך המלא לבחירת בגד ים על פי הנתונים שהקב"ה העניק לך (ועל פי ההמלצות של גדעון אוברזון ואנשי העיצוב של "בילבונג").
לבעלות עודפי יצוא באזור הבטן
אל תנסו להילחם בטבע. גם אם אתן מאוד שלמות עם הגוף שלכן (וזה ממש רצוי) עדיין חשוב לשמור על אסתטיקה, לכן עשו לעצמכן (ולכל החוף) טובה ותלכו על בגד ים שלם!!! או מה שנקרא טנקיני, הלהיט בשוק בגדי הים-או למעשה תחתונים וגופיה.
לבעלות אגן רחב וחלק עליון צר
היום, בעידן ה"מיקס&מטצ'" ניתן לקנות חזייה ותחתונים בנפרד. אם נולדתן עם הפרופורציות הנ"ל כדאי לבחור חלק תחתון קטן ולשלב אותו עם חלק עליון דומיננטי, כמו למשל סטרפלס, בשביל האיזון.
לבעלות חזה שופע
כאן בחירת החזייה היא קריטית. הרעיון הוא לנצל את מה שאללה העניק לכן, אבל חשוב לזכור שבחירה לא נכונה תהפוך אתכן מפמלה אנדרסון לסתם פומלה. אל תנסו אפילו למדוד חזיות משולשים, אתן חייבות תמיכה של ברזלים וכתפיות חזקות. חזייה עם קשר באמצע יכולה לאסוף את זוג העופרים בצורה מחמיאה, ואם בחרתן בגד ים שלם, הקפידו שהמפתח (יענו המחשוף) יהיה נדיב כמה שיותר, בגבול הטעם הטוב כמובן.
לבעלות מותניים מלאים ("צמיגים" בלשון העם)
עדיף לבחור תחתוני קשירה אותם תוכלו לסדר על פי ההיקף המצוי, כך שבגד הים לא ילחץ על הצמיגים ויהפוך אתכן מטוסטוס לרכב ארבע על ארבע.
לבעלות חזה קטן
אם שואלים אותי, אני אומרת: לכו על המראה הנטורל. עזבו אתכן מחזייה, פשוט תלכו בלי! אבל אם בכל זאת אתן מהסוג המתבייש, לכו על חזיית משולשים (כמה שיותר קטנים) או חזיית "פוש-אפ". אם המצב ממש חמור תבחרו חזייה מרופדת שתשלים את החסר.
לבעלות רגליים קצרות
מומלץ לבחור תחתונים בגזרה גבוהה כדי ליצור מראה של רגל ארוכה.