מול מרחבי השיגור

יישובי עוטף עזה נמצאים בחדשות מכל הסיבות הלא-נכונות. את היופי האמיתי של האזור אפשר לגלות במסע שטח מרתק, כולל הוראות ניווט

רק נפרדנו ממילת הפלא "התנתקות" וכבר הצטרפו לשיח הלאומי צמדים קסומים כמו "מרחבי שיגור", "צירי גישה" ושטחים פתוחים". גיבורי החדשות הם היישובים שדרות, ניר-עם, נתיב העשרה, כרמיה, נחל עוז, ארז, זיקים והמתקנים האסטרטגיים באשקלון - שמות שלעולם לא היו נכנסים לתודעה אלמלא היו חלק מ"קסאם-לנד", כמו שקוראים לזה המקומיים.

 

לכבוד חבל הארץ הזה שלתוכו נופלים כיום גושי הברזל מתוצרת ג'בלייה ובית חנון, בחרנו מסלול שטח לאורך הגבול עם עזה המורכב מיחידות נוף שונות, החל מדיונות וגבעות כורכר וכלה במרחבי שדות אינסופיים וחורשות מחטניים.

יש בו הרבה היסטוריה, מעט אנשים ויופי נופי בלתי נדלה שנוצר בעיקר משילוב של שטחים חקלאיים ושטחי פרא שלובים זה בזה. יש בו גם לא מעט נקודות תצפית על עזה ובנותיה, מהן נוכל בנקל להבחין במרחבי השיגור (גבעות חול) וצירי גישה (שבילי פרדס) שעליהם מתאמנות יחידות צה"ל בטיווח זיקוקים רעשניים לצהלותיהם של הילדים הפלסטינים.

 

על אף גשם הקסאמים, חבל הארץ יפהפה, וזו כבר סיבה נפלאה להרביץ איזה "סיור ממוקד" בסביבה, בתקווה שתהפוך ל"מרחבי השלום" במהרה בימינו.

 

קולומבריום בדיונות

 

את המסלול פותחים בביקור במערה חצובה בסלע במקום הכי לא צפוי – באמצע הדיונות של זיקים, ממש מול החלק הצפוני של הרצועה. עוקפים את זיקים ממערב, מגיעים לבסיס זיקים וממשיכים דרומה ישר לתוך הדיונות. במקום הגבוה ביותר (נ.צ 1 – ראו טבלה) עוצרים ומטפסים על גבעת הכורכר בצד מערב. בתוך הגבעה חבויה מערת קולומבריום בסגנון המוכר של עשרות גומחות חצובות בקיר. העובדה הנדירה היא שהמערה עשויה כורכר ולא סלע גיר.

 

השתאות קלה, וממשיכים. לכיוון מזרח משתרע שטח חולות טובעניים אדיר עשיר בצמחייה, דיונות ובעלי חיים.

חצי ממנו הוקרב, הוחרב ונהרס לטובת נתיב העשרה, אבל גם מה שנשאר מספיק להרפתקת עבירות. מחפשי קשיים יוכלו לחצות את החולות בניווט אתגרי ולחצות את נחל שקמה בפאתי היישוב.

 

האופציה הנינוחה יותר מציעה לבקר באגם שקמה. הכניסה ברגל ממש מול הבסיס. זהו מאגר השטפונות הגדול ביותר בארץ, ומימיו מוחדרים לחולות כדי למהול את מי התהום המלוחים. האגם מוקף חורשות אקליפטוס והוא פנינת טבע המושכת אליה עשרות מינים של ציפורים, דגים ובעלי חיים.

 

מקיפים את קיבוץ זיקים לכיוון כרמיה ונכנסים לשמורת כרמיה (נ.צ 2). מכאן ממשיכים בנתיב חולי כחול החוצה את השמורה וממשיך בדרך כבושה לאורך נחל שקמה עד לכביש הראשי לעזה. זו ממש חלקת אלוהים קטנה – אוסף פינות חמד שזור בבוסתני שקד וצבר הטבולים בחורש טבעי של שיטה מלבינה, שקמים ועצי שיזף.

 

הרוכב המשופם

 

לאחר שחוצים את כביש יד מרדכי (3) אפשר לסור לתחנת הרכבת המנדטורית הסמוכה, שבה מבנים מחופי אבן ומגדל מילוי מים לקטרים. ממשיכים לאורך נחל שקמה עד לגשר אירי מצפון לקיבוץ ארז (4) ומשם עד לכביש הראשי, מס' 25. עולים על הכביש הדו-מסלולי לכיוון באר שבע ל-4 ק"מ ויורדים מערבה (5) היישר אל מכון שאיבה בלב שמורת ניר-עם. הנה לכם יחידת נוף אפריקנית קסומה של גבעות כורכר, שטחי מרעה ועצי שקמה גדולים.

 

הקיפו את השמורה הפסטורלית ממערב ואתם מלחכים ממש את גדר המערכת. כעת נווטו עצמכם לנ.ג 105 (6). זוהי הגבעה המפורסמת שעליה ניצב פסל הרוכב בדמותו של איש ניר-עם ינצ'ק ז"ל, שהיה מגדל בקר וצבר מוניטין בזכות שפם הסטלין שלו. בראש הגבעה, אליה ניתן להגיע ממערב, זוג עצי אורן וספסל רומנטי.

 

בסביבה יש הרבה דרכים שאינן מסומנות במפה, לכן נווטו עצמאית ממערב לניר-עם דרך החורשות אל מאגר המים ומשם למוזיאון המים והביטחון המשחזר את מפעל המים והביטחון בנגב מימי תש"ח ועד היום. הכביש המפותל מסתיים בגבעת נזמית, כיום "מצפור נביה מרעי" (7). אל"מ מרעי ז"ל, בן העיירה חורפיש, היה ממפקדי צה"ל ברצועת עזה ונפל ברפיח בשנת 1996.

 

על גבעת המצפור נשתל בוסתן גדול וגם מרכז שדאות ומטווח. מהמצפור תצפית מרהיבה אל רצועת עזה וגדר המערכת.

 

ניתן להמשיך דרומה עוד כ-500 מ' ולהגיע אל "בית שביתת הנשק", שבו נערכו ישיבות

ועדת שביתת הנשק של ישראל ומצרים טרם מלחמת ששת הימים. לידו הוקמה "אנדרטת החץ השחור" (8), לזכר חללי פעולות התגמול של שנות ה-50. מדוע חץ שחור? משום שזה היה שם הקוד של פעולת עזה שבוצעה בפברואר 1955 על ידי הצנחנים בפיקוד סא"ל אריק שרון. באתר גושי אבן גדולים ועליהם חרוטים הסברים על כל פעולה.

 

מעוז מול עזה

 

המשך המסלול לוקח אותנו מהאנדרטה מערבה כ-800 מ' ודרומה דרך השדות עד לקיבוץ כפר עזה. מגיעים לאורך הגדר עד שער המשק וממשיכים לגבעה קטנה מדרום, שעליה כמה מבנים ישנים – "מעוז מול עזה" (9). האתר מוקדש לשלושת הקיבוצים הדתיים באזור ומוצגים בו תצלומים על קורות קיבוץ סעד במלחמת העצמאות. חיזיון אור-קולי מציג את האווירה בארץ בימי המלחמה ואת הנחת קו המים בנגב. מהתצפית שעל הגג צופים בעזרת לוחות כיוונים אל שכונות העיר עזה.

 

מהאתר ממשיכה דרך סלולה מערבה עד לחורשת אורנים קטנה על-שם אסף שמחוני, מקום אידיאלי לחניית קפה ואוכל.

 

המשך המסלול מצומת סעד, בדרך סלולה אל תצפית מאגר עלומים (10). זהו אחד המאגרים הגדולים ביותר שבנתה קק"ל לתפיסת מי שיטפונות. בחורף 2003 קרסו סוללות הענק המרשימות בגובה 15 מ' ושיטפון אדיר של בוץ ומים הציף את קיבוץ נחל עוז והשכונות הדרומיות של עזה. מהתצפית אפשר להתרשם מגודלו של המאגר ומההרס הרב שנגרם.

 

ממשיכים מערבה על הדרך השחורה עד האתר של "בארות יצחק הישנה" (11) – מעין גבעה נטושה בלב השדות ועליה מגדל מים ישן המסמל ארכיטקטורה קלאסית שלא רואים יותר בימינו. אלו הם שרידי קיבוץ דתי שהוקם בשנית ב-1943 על שמו של הרב יצחק ניסנבוים, מראשי התנועה הציונית בפולין, שנספה בגטו ורשה. הקיבוץ המבודד הותקף על ידי צבא הפלישה המצרי ב-1948 ונהרס כליל. מתיישביו בנו אותו מחדש בשפלת לוד.

 

לטאות ומכרות גופרית

 

מכאן ממשיכים דרום-מערבה 2.5 ק"מ דרך השדות, עד לתצפית שמורת מכתש בארי (12). זהו שטח מבותר בלתי ניתן לעיבוד שהוואדיות יצרו לו צורה של עמק סגור מכל עבריו. האזור עשיר בבעלי חיים, בעיקר עדרי צבאים וגם לטאות כח. בחורף ובאביב מכוסה המכתש במרבדי פריחה מדהימה.

 

זה הזמן להיכנס ליער בארי, הנטוע על אדמות נח'ביר (בערבית "אדמות רעות"), שנרכשו על ידי הקק"ל בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

ראשית נטיעת יער בארי החלה עם עליית קיבוץ בארי על הקרקע וכיום הוא משתרע על פני 11 אלף דונם. נוף היער מגוון: עצי מחט, רחבי עלים ועצי בוסתן. בעונת האביב הוא מהווה אחד ממוקדי הפריחה המרשימים בנגב, כמו גם מוקד עניין של היסטוריה ומורשת. כל הסביבה היתה מוקד פעילות נרחב במהלך שתי מלחמות העולם ולא מעט שרידים מעניינים עוד מצויים בשטח.

 

ממשיכים מערבה על הציר השחור עד אנדרטת אנז"ק (13) – מבנה מוזר בצורת האות A שהוקם לזכר חללי הקורפוס האוסטרלי-ניו-זילנדי שנפלו כאן בקרבות על כיבוש עזה מידי הטורקים בשנת 1916. בדרך, מגבעת סחיף, עוד אפשר להעיף מבט אחרון לעבר עזה לפני שנבלעים ביער.

 

עוד 3 ק"מ דרומית על הדרך הירוקה (כביש הבטון), ומגיעים לשרידי מפעל הגופרית (14). המפעל נמצא בלב אזור חציבה של גופרית ששימש לתעשיית חומרי נפץ. במהלך מלחמת העולם השנייה נסגר האזור והצבא הבריטי הקים בו את מפקדת חיל האוויר המלכותי.

 

מכאן ממשיכים דרומה דרך אזור המחפורות עד לדרך האדומה (15). המסלול מוקף עשרות מחפורות ששימשו כמחסני תחמושת בריטיים והן משובצות בתוך השטח החקלאי ומשרטטות נוף סוריאליסטי במקצת. ממשיכים על הדרך האדומה מערבה ודרומה, כדי לחצות את נחל הבשור ולקנח בדרכי השדות של כיסופים, נירים ונחל עוז.