סופ"ש עם אנטריקוט מסתובב והמון אוכל

כמה אפשר לאכול במהלך סוף שבוע אחד? לרפי אהרונוביץ' יש תשובות מפתיעות ומתכון לנתח אנטריקוט שלם שנצלה בתנור עם המון תפוחי אדמה

"תגיד", פנה אלי עמית למקצוע בזמן פגישה עסקית שאליה הצטרפה אשתו, "אני קורא אותך שנים - לא באופן קבוע אלא לסרוגין (הוא מצטדק), ותמיד רציתי לשאול אותך: מה אמיתי ומה אגדה בתיאורי מסעות הקולינאריים שלך ושל חבורת הזללנים המלווה אותך?" (וכאן הוא גילה בקיאות בחומר והביע התעניינות במצב הדיאטה של ד' השמן).

 

האמת, הנהנתי בסבר פנים רציני, תפסת אותי על חם... אני בדרך כלל מגזים, אבל לכיוון השני - אני ממעיט. "ברצינות?" הצטרפה לשיחה הגברת כשהיא מנסה לתפוס אותי לא מוכן, "מה למשל עשית בשבת האחרונה?". טוב", אמרתי, "אם כבר שאלת..."

 

יום ו' ערב, ארוחה אצל איזבל וישראל

 

אחרי שעתיים של חדר כושר, כשאני מורעב אבל בכושר, התקבצנו שני זוגות אצל איזבל וישראל. במטבח, ישראל מקפיץ שרימפסעלך במחבת חמה.  טיגון עדין במעט שמן זית ופפריקה חריפה - 6 דקות ולצלחת. בינתיים, איזבל דואגת לוורמוט עם קרח ומעט לימון לגברים, וקיר עם יין לבן וקסיס לנשים. תוך ברכות שלום נימוסיות, חיסלתי חצי מצלחת השרצים ואת אותה כמות של זיתים ירוקים ענקיים שתובלו היטב בפלפל חריף ולימון. עזרנו להעביר את הכבודה לסלון והתיישבנו.

 

על השולחן חיכה בסבלנות כבד קצוץ קלאסי, בלי חוכמות, ומהתנור יצאו חצילים שלמים חצויים ועליהם גבינת עיזים. שתינו גוורצטרמינר של ירדן ויין צרפתי שנקרא "סאן לו" שהיה מצויין. כאן הפסקתי לרגע לדבר שכן הריר שזלג מפיות הזוג הרטיב את השולחן. הגשתי להם מפית. הם הזמינו סלט ירוק עם אגסים וגבינת קצ'וטה ואני נשארתי עם קפה, שכן אני לא יכול לדבר על אוכל ולאכול סלט - בעת ובעונה אחת.

 

כאשר הם התאוששו קמעה, עלתה השאלה "מה עם העיקרית?" ובכן, אמרתי, כל אותו זמן הסתובב לו נתח אנטריקוט מובחר, שישראל משח באהבה בשמן זית, מעט טימין ופלפל, על שיפוד במרכז התנור. מתחתיו נח מגש עם תפו"א שנהנו משני העולמות.

 

"איזה שני עולמות?" שאלה אשתו של הקולגה. גם מנוזלי הבשר שזלגו עליהם וגם ממעט שמעלץ שהוספנו להם מפעם לפעם, עניתי (תזכורת: בפעם הבאה, לבקש מישראל שיוסיף בצלים שלמים למגש). לפני ההגשה הוספו מספר אספרגוסים למגש.

 

אחר כבוד, כמו כלה לחופה, הובל הנתח לשולחן, ומתוקף תפקידי כעורך הטקס, פרסתי ממנו נתחים יפים, תוך שאני לא שוכח לברך את בורא עולם על המזל שנפל בחלקי. המשכנו עם יין קרוזו איטלקי, שהיה טוב. תפוחי האדמה לא שיתפו פעולה ונראו אנמיים מעט. אולם כעבור 25 דקות נוספות של צלייה הם הפכו למעדן פריך. אחר כך אכלנו סלט חסה וקינחנו בגבינת סנט-מור.

 

"כאן בטח נפלתם", התערבה הגברת. כן, אבל לא לאורך זמן. מנוחה על הכורסה, שלוק ארמניאק, מעט או-דה-וי, אספרסו וסיגר שעשה את כל הדרך מארצו של הרודן הלטיני, סיכמתי.

 

"זהו, אני לא יכול יותר, תגיד לי שזה הסוף!" אמר הגבר תוך שהוא מנגב בשקיקה את הצלחת מולו, למרות שהיא הייתה יבשה. "לא יתכן שנשאר לכם כוח לעוגה". לא מייד, הסכמתי, אך לאחר שטעמנו עוד גבינות, הרגשנו צורך במשהו מתוק ודגמנו עוגה. ואחר כך אספרסו עם גלידה ואייריש קרים.

 

המבט המפקפק שנשקף מעיניהם נראה מעורפל קמעה. הם הזמינו קינוח, אני עוד קפה, דיברנו עסקים, סגרנו עניינים. ואז, ממש לפני שנפרדנו כידידים, בעודה עומדת, שאלה הגברת, "ומה עשיתם בשבת?"

 

שום דבר רציני, עניתי בביטול. "נו בטח, הייתם מעולפים מהאוכל והשתייה". נכון, אמרתי, זה היה עד שעה 11. אחרי זה נדחסנו לאמריקאית של ד' השמן ונסענו לכיוון מנזר בית ג'מל ("אה יופי לא רק אוכל, גם תרבות", התלהבה המעריצה האקראית שלי). כן, עניתי, אלא שבדרך ד' עצר וטען שהאוטו שלו לא סוחב שישה אנשים בלי בייגלע אחד לוהט לרפואה. אז עצרנו ליד הבייגלע הלוהט ואכלנו 4. כולנו רוצים להיות בריאים.

 

הדרך למנזר וגם המנזר עצמו מקסימים. ממש קטע טוסקאני. קנינו תרכיז קלמנטינות שהתגלה כמאכזב, וברנדי סביר במחיר סביר. המשכנו למסעדה בתוך בית שנקראת "הבאר של סבא". יש חצר ופסלי מתכת, חמוצים טובים, ממולאים מצויינים. על העוף והבשר שהוגשו לעיקרית אפשר בהחלט לוותר. אבל החברותה והאווירה היוו פיצוי.

 

כאן כבר איבדתי את שני מאזיני. הם התיישבו חזרה, משעינים ראש על ידיים, מרפקים על השולחן ועיניהם בוהות. החלטתי לא להמשיך ולספר. שילמתי את החשבון והשארתי אותם שרויים באותה תנוחה.

 

בערב, במסגרת הדין וחשבון לאישתי סיפרתי לה על הפגישה המוזרה, והיא אישרה "כן, גם אצלי בעבודה חושבים שאני מפנטזת".

 

אנטריקוט מסתובב

 

למי שכמו רובנו מעולם לא השתמש בשיפוד המסתובב הנמצא בתנור, ולבודדים שעד לאחרונה שיפדו עליו עופות, הרי לכם רעיון. מי שאין לו שיפוד כזה יכול להניח את הבשר על רשת מעל התבנית ולהפוך את הנתח בעצמו.

 

המרכיבים (ל-6 סועדים): 

1 נתח אנטריקוט במשקל 2.5 ק"ג

1/2 כוס שמן זית

פלפל שחור טרי

מלח גס

מעט טימין

לתוספת:

12 תפוחי אדמה חתוכים לחצאים, אפשר בקליפתם

6 בצלים בגודל בינוני, קלופים ושלמים

בגלל שאנו באביב גם 6 ראשי שום טרי משוחים בשמן זית וארוזים בניירות כסף אחד אחד

1 חבילה אספרגוס

 

אופן ההכנה:

1. בשעות הצהריים מושחים את האנטריקוט בשמן, מפלפלים, ממליחים, ומסיפים טימין, ובתנועות עיסוי מחדירים חלק מהטעמים האלו לתוך הבשר. ונותנים לו לנוח על השיש כשעתיים.
2. מחממים תנור למאתיים מעלות.
3. משפדים את הנתח על שיפוד המתכת (זה שהגיע עם התנור ושוכב בארון מאז).
4. מסדרים במגש את תפוחי האדמה, הבצלים וראשי השום העטופים. על כל הכבודה הזו יוצקים שמן, טימין מלח גס, ופלפל (שנותרו ממשיחת הבשר)
5. כשהתנור חם מכניסים את השיפוד ל-20 דקות כשמתחת מניחים את המגש.
6. מורידים את הטמפרטורה ל-160 מעלות וצולים כשעה ורבע. מי שרוצה תפו"א פריכים במיוחד, כדאי שיכניס אותם לתנור חצי שעה לפני הבשר, או אפילו ישתמש בטריק ישן: אופים את תפו"א, מוציאים ומקררים מעט. חוזרים על התהליך 3 או 4 פעמים, מה שמצריך זמן הכנה של כשעתיים וחצי, אבל נותן לכם את התפודים האפויים הכי פריכים שאכלתם.
7. מי שחייב, שיגיש גם סלט ירוק ליד.

 

בתאבון!