אחת המחשבות הלא נעימות המלווה כל מי שנכנס אי פעם לרכבל היא "מה יקרה אם הוא יתקע באמצע?". שאלה גורלית זו נבדקה בדיוק אתמול (ד') באתר המצדה, במסגרת ה"טסט השנתי" שעוברים המסוע וקרוניותיו התלויות.
(צילום: שי רוזנצוויג ומישל דור)
הרכבל במצדה עשה עלייה לישראל משוויץ בשנת 1999, וסל הקליטה שלו עמד על 40 מליון שקלים. בבדיקה השנתית שלו לוקחים חלק מהנדסים מהטכניון, נציגים מהחברה השוויצרית, וצוות שלם של אנשים המבצעים בדיקות ופעולות חילוץ מרהיבות. השוויצרים, מומחים עולמיים בנושא בזכות אתרי הסקי שלהם, בנו שורה של מערכות ונהלי גיבוי, שכוללות מנוע נוסף, גנרטור ענק ומערכות כפולות בכל אשר תפנה.
"הרכבל הוא מהמשוכללים שיש בעולם", מתגאה איתן קמפבל, המנהל הוותיק של אתר המצדה. "בניגוד לרכבלים דומים באירופה העובדים רק בעונת הסקי, הרכבל שלנו עובד 364 ימים בשנה מה שדורש תחזוקה לילית שוטפת אותה מבצע הצוות הטכני המונה 12 אנשי מקצוע".
לא היו דברים מעולם
לאחר בדיקות כל מערכות ההפעלה ומנגנוני הבטיחות של הרכבל, הגיע האירוע שבגללו הרחקנו עד לשם: סימולציה של "תקיעת" הרכבל באמצע הדרך וחילוץ הנוסעים שבקרונית. "התהליך נחלק לשניים", מפרט דני וולף, סגן מנהל האתר: "בשלב הראשון אנו משחררים בתחנה העליונה קרונית חילוץ מיוחדת אותה 'מלבישים' על כבל הרכבל ומסיעים עם צוות חילוץ אל הקרונית התקועה. כאשר קרונית החילוץ נושקת לקרונית האם, אנו פורסים גשר בין שתי הקרוניות, מעלים את הנוסעים התקועים לקרונית החילוץ, ומסיעים אותם לתחנה העליונה. במידה ואין אפשרות לשלוח את הקרונית יש בכל רכבל ציוד גלישה עימו יכולים הנוסעים להשתלשל למטה".
לשאלתי אם היו דברים מעולם ענה דני בבטחה כי עד היום לא נאלצו בארץ לבצע חילוץ אמת מרכבל תקוע. "תהליך החילוץ מתבצע כאן רק בהדמיות יזומות", הוא מרגיע. "השוויצרים בנו כה הרבה מערכות גיבוי, שאין כמעט סיכוי שנגיע למצב של חילוץ. אולם כיוון שאנו מכסים כל תרחיש אפשרי אנו מבצעים את גם הפעולות לחילוץ נוסעים".
מאז הוכרז ב-2001 אתר המצדה כאתר מורשת עולמי מטעם אונסק"ו, עבר המקום שינוי ושכלול מרשים, ואם לא הייתם שם בשנים האחרונות - זה הזמן לשקול ביקור חוזר (אגב, הרכבל מאפשר גם לנכים להגיע לראש ההר מבלי להתמודד עם מדרגות). אחד הדברים המפתיעים במצדה הוא דווקא הניקיון המופתי השורר בכל רחבי האתר, למרות שהוא נחשב לאחד מהאתרים הפופולרים בישראל ובמהלך 2005 ביקרו בו קרוב ל-500 אלף איש. למראה תדהמתי אמר לי איתן קמפבל כי הסיבה היא "שכשאתה בא למקום נקי, לא תהיה הראשון שיזרוק בדל סגריה או נייר של כריך", והוסיף בגאווה ש"האתר שלנו הוא דוגמה למקום שלא סובל מלכלוך או הרס של מבקרים, ולדעתי יש עתיד נהדר לנו, הישראלים".