הריאות שלנו: כך הן פועלות

הן האיבר הגדול ביותר בגופנו, שאחראי לקלוט חמצן מהאוויר ולפלוט פחמן דו חמצני, הן מתמלאות ומתרוקנות באוויר יותר מ-15 אלף פעמים ביממה. תכירו את הריאות

הריאות הן איבר הנשימה שלנו, שתפקידן העקרי הוא לקלוט חמצן מהאוויר ולפלוט פחמן דו חמצני. שתי ריאות ממוקמות בחלל בית החזה שלנו, והן חלק ממערכת הנשימה הכוללת את האף, הפה, קנה הנשימה הסימפונות והריאות.

 

הריאות מחולקות לכמה אונות: שלוש אונות בריאה הימנית, ושתיים בריאה

השמאלית. מאחר והריאה השמאלית ממוקמת מאחורי הלב, קיים במרכזה שקע המותיר מרחב ללב. האוויר אותו אנו נושמים חודר דרך האף או הפה לריאות דרך קנה הנשימה וממנו אל הסימפונות.

 

בהמשך מתפצלות הסימפונות לסימפוניות (ברונכיולות) ומסתיימות בנאדיות ריאה (אלבאולות) – שקי אוויר זעירים, המהווים את היחידה התפקודית הבסיסית של הריאות. נאדיות הריאה נראות כאשכולות ענבים, כל "ענב" שכזה מוקף כלי דם רבים, ודרכו נעשה חילוף הגזים: קליטת החמצן מהנאדית, והעברת פחמן דו חמצני אל הנאדית וממנה החוצה.

 

הריאות אינן איבר שרירי, ולכן אינן "נושמות בעצמן". על תהליך הנשימה אחראים קרום הריאה (פלאורה), הסרעפת והשרירים בין הצלעות. כאמור עטופות הריאות בקרום הפלאורה הכפול. הוא מסייע לשמור על לחץ שלילי בין הריאות לדופן בית החזה, וכך הוא מאפשר לריאות להתרחב.

 

תהליך הנשימה מורכב הרבה יותר מכפי שעשויים לחשוב. שאיפת האוויר לצורך נשימה איננה תהליך רצוני, והיא כוללת שרשרת ארוכה של תהליכים פיזיולוגיים המתרחשים במקביל.

 

תהליך השאיפה מתחיל בחיישנים במערכת הדם, הרגישים לרמות הפחמן הדו חמצני. כאשר ריכוז הפחמן הדו חמצני נמוך יחסית בדם, החיישנים שולחים תשדורת אל המוח, וזה שולח הוראה לשרירים הבין צלעתיים להתרחב. ברגע זה נעות הצלעות כלפי מעלה, ואיתם קרום הריאה החיצוני המחובר אליהם. קרום הריאה הפנימי נגרר אחרי הקרום החיצוני, ומושך איתו את הריאות. במקביל, שריר הסרעפת שתחת הצלעות יורד מטה. התוצאה: נפח הריאות גדל, הלחץ בתוכו קטן, ואוויר נשאב פנימה.

 

האוויר מכאן עובר דרך כלי הנשימה אל הנאדיות, ואז מתבצע חילוף הגזים בין כלי הדם העוטפים את הנאדית: ההמוגלובין שבתוך כל כדורית דם אדומה שנעה בכלי הדם העוטף את הנאדית קולט חמצן, ומשחרר פחמן דו חמצני אל הנאדית. משם, יעבור הפחמן הדו חמצני החוצה אל האוויר החופשי באמצעות הנשיפה.

 

והנה עוד עובדות שלא ידעתם על הריאות:

 

• הריאות נחשבות לאיבר הגדול ביותר בגוף האדם: שטח הפנים של שתי הריאות מתקרב לשטח של מגרש טניס.

 

• שתי הריאות מכילות כ-6 ליטר אוויר. בכל נשימה, כ- 500 מיליליטרים של אוויר נעים פנימה, אולם אם ניקח שאיפה עמוקה, נוכל לשאוף עוד 3 וחצי ליטרים. בכל שאיפה, רק 350 מיליליטרים מתוך חצי ליטר האוויר הנשאפים בד"כ, מגיעים אל נאדיות הריאה ומהן אל הגוף. ביום, שואפות הריאות כמיליון ליטרים של אוויר.

 

• קצב הנשימה אצל מבוגר נע בין 12 עד 20 נשימות לדקה, אולם אצל תינוקות הקצב מגיע עד 50 נשימות לדקה.

 

• הריאות שלנו לא נושמות מעצמן: כאמור, קרומי הריאה, שרירי הסרעפת והצלעות דואגים לניפוח הריאות. כך נוצר לחץ אוויר שלילי בחלל הריאות, והאוויר מבחוץ 'נאלץ' להידחף פנימה לתוכן. בתהליך הנשימה הזה זזות הצלעות כ-5 מיליון פעמים בשנה.

 

• מי שאחראי לקליטת החמצן מנאדיות הריאה היא מולקולת המוגלובין הנמצאת על כל כדורית דם אדומה. בלעדיה, לא היה מגיע חמצן לאף רקמה בגוף, פשוט משום שהחמצן אינו מתמוסס טוב בנוזל הדם.

 

• כל נאדית ריאה מתמלאת ומתרוקנת יותר מ -15 אלף פעמים ביממה. במהלך כל פעם כזו, תא דם אדום נדחק דרך נים (כלי דם זעיר) שבנאדית – במרחק הקטן ממיליונית הסנטימטר מהנאדית. אם תא הדם לא יתקרב עד מרחק זה, תהליך קליטת החמצן לא יתבצע.

 

• האיזור במוח ששולט על הנשימה נמצא בגזע המוח, והוא פועל באופן עצמוני, זו הסיבה שתהליך הנשימה כעיקרו הוא תהליך לא רצוני. עם זאת, לאיזור מוחי זה קשר גם לקליפת המוח, מה שמאפשר לנו באופן חלקי לבצע נשיפות ושאיפות גם באופן רצוני עד מידה מסויימת.

 

• כ-90 אחוז מהריאות מלא באוויר. כל השאר – כ- 10 אחוז, הוא רקמת הריאה. הריאות אצל הגבר כבדות משל האישה: אצל הגבר מגיע המשקל הממוצע של שתי הריאות ל- 1060 גרם, ואצל האישה – 930 גרם בלבד.

 

• האשם המרכזי בעיטוש הוא גירוי של רירית האף, לרוב בשל נזלת. בזמן עיטוש נפסקים כמעט כל התהליכים בגוף כולל פעימות הלב לשבריר שניה, הריאות מתכווצות בעוצמה אדירה ומשגרות לחלל האוויר רסיסי רוק במהירות של כ-160 קמ"ש. שיעול מנגד, פולט אוויר במהירות של כ-480 קמ"ש.

 

• כדי שנאדיות הריאה ישמרו על צורתן מבלי להתמוטט, מפרישים תאים המרפדים כל נאדית חומר הקרוי סורפקטנט. החומר הזה המכיל תערובת חלבונים ושומנים המצפים את נאדיות הריאה, מתחיל להיווצר סביב השבוע ה-24 להריון, ומגיע לכמות מספקת בריאות בשבוע ה-35 להריון. פגים שנולדו טרם זמנם חסרים כמות מספקת של סורפקטנט, ועלולים לפתח בעיות נשימה. הטיפול בהם הוא הזלפת סורפקטנט ישירות לריאות יחד עם הנשמה. השיפור הוא דרמטי כבר בתוך יומיים. הטיפול הזה הביא להצלת מאות אלפי פגים ברחבי העולם.

 

• עם הזיקנה, הנשימות העמוקות נעשות רדודות יותר. אדם בן 70 שואף פנימה לריאותיו כמחצית האוויר ששאף בהיותו בן 20 – בערך 3 ליטרים במקום 6.

 

• קשה להפסיק לעשן, אולם כבר שנה לאחר הגמילה, מחלים מצבן של הריאות עד כדי כך שקיבולת האוויר שלהן גדל ב- 20 אחוז.

 

• אם אנו נושפים פחמן דו חמצני, כיצד אם כן ניתן לבצע הנשמה מפה לפה בזמן החייאה? הסיבה פשוטה: האוויר מכיל 21% חמצן, ורק 0.033% פחמן דו חמצני. גם לאחר הנשיפה, נותר אחוז החמצן באוויר הננשף גבוה למדי, ומספיק בהחלט להנשמה יעילה.

 

• כ-150 מיליון איש לוקים באסתמה ברחבי העולם. על פי הערכת המרכז הלאומי הישראלי לבקרת מחלות, לוקים בישראל כ-163 אלף איש באסתמה, מתוכם נפטרים כ-150 ישראלים מידי שנה מהמחלה. ההשערה כיום היא שמרבית מקרי האסתמה מקורן באלרגיה הגורמת לתהליך דלקתי בריאות.

 

• 47 חולים בישראל מחכים להשתלת ריאות, רבים מהם ימותו בשל המחסור בתורמי איברים. כדי שההשתלה תצליח, יש צורך להשתיל את הריאה בתוך 6 שעות מרגע הוצאתה מהתורם. אולם גם לאחר ההצלחה, רק 60 אחוז מהמושתלים יחיו יותר מ-4 שנים לאחר ההשתלה.

 

• הגורם העיקרי לסרטן ריאות הוא עישון, אקטיבי ופסיבי כאחד. אבל לא תמיד: דיינה ריב, אישתו של "סופרמן", הלכה לעולמה לאחר שחלתה בסרטן הריאות. היא לא עישנה מעולם.

 

• בשנת 1815 אחד מכל ארבעה מקרי מוות באנגליה נגרם ממחלת השחפת. עד לגילוי החיידק מיקובקטריום טוברקולוזיס בשנת 1882 ע"י רוברט קוך, מתו מיליונים ממחלת הריאות הקטלנית. רק בשנת 1921 הומצא החיסון BCG המונע הדבקה בחיידק ב-80 אחוז מהמקרים. בשנת 1946 פותחה גם אנטיביוטיקה המרפאת את המחלה. כיום המחלה נדירה בישראל, אולם אל הליגה הישראלית למניעת שחפת מגיעים עדיין עשרות ישראלים מידי שנה, בחשד שנדבקו במחלה.

 

• כ-500 ישראלים לוקים בסיסטיק פיברוזיס, רובם ילדים ובני נוער הסובלים מבעיות נשימה קשות, ומבלים שבועות ארוכים מידי שנה באישפוזים בבתי חולים. חלק מהם אינו שורד ללא השתלת ריאות. עד לפני 15 שנה תוחלת חייהם הגיעה ל-30 שנים. אולם כיום חלקם מצליח לצלוח אף את גיל 50 בזכות הטיפולים החדשים.