טס לבולגריה והגיע ל"ישראל"

בני זוג שיצאו לנופש בעיר ורנה הופתעו לגלות כי הארוחות במלון בו שוכנו כוללות חומוס ושיפודים, וכי השילוט כולו בעברית. "כשאני נוסע לבולגריה אני רוצה אוכל בולגרי", טען הנופש ותבע פיצויים מחברת "השטיח המעופף"

כיצד צריך לחוש אדם שנוסע לנופש בחו"ל, מגיע לבית המלון ומוצא את עצמו ב"טריטוריה ישראלית"? השלטים בעברית ותפריט הארוחות מורכב מאוכל ישראלי טיפוסי כמו חומוס, טחינה ,שיפודים ועוגות פרווה. יהיו כאלה שירגישו "כמו בבית", אבל אחרים יתאכזבו וירגישו בחסרונה של אווירת חו"ל.

 

ג' נמנה על האחרונים. הוא ורעייתו הזמינו בסוכנות הנסיעות "השטיח המעופף" חבילת נופש על בסיס חצי פנסיון בורנה, טסו לחופשתם וגילו, לדבריהם, שבית המלון בו שוכנו - "הוואנה" - הוא למעשה "בית מלון ישראלי" בבולגריה.

 

השהות בבית המלון לא נעמה לבני הזוג. "'השטיח המעופף' הפרה את חובתה למסור לנו פרטים מהותיים על אופי בית המלון, הם הטעו אותנו", כתב ג' בתביעה לפיצויים שהגיש נגד "השטיח המעופף" לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

  

"הנתבעת", אמר כשהעיד בבית המשפט, "הייתה מחויבת לספר לנו כי מדובר בבית מלון 'ישראלי'. הייתי במאות בתי מלון בעולם, לא הייתי במלון שהוא מאה אחוז ישראלי. בן אדם לא נוסע לחו"ל בשביל זה... כתבתי להם מכתב מנומס שהם הטעו אותי והם אמרו לי שלא שאלתי. האם אדם סביר צריך ללכת למשרד הנסיעות ולשאול האם האוכל במלון יהיה ישראלי? אני חושב שזה צריך להיות הפוך: אם מישהו רוצה אוכל ישראלי בחו"ל הוא צריך לבקש את זה. האוכל שהוגש היה ישראלי, והגם שהמטבח לא היה כשר לא ניתן היה לקבל אומלט עם קותלי חזיר בבוקר. הם הגישו עוגות פרווה שמהן אני מתנזר בדרך כלל בשל טעמן".

 

השטיח המעופף: "לא מחובתנו ליידע"

 

השטיח המעופף טענה להגנתה, כי היא איננה אחראית לתפריט שמספק בית המלון ואין ביכולתה לדעת את סוג האוכל המוגש במלון. "אין זה מחובתו של סוכן הנסיעות ליידע את הנופש שלא מגישים בבית המלון מאכלי חזיר", טענה עו"ד יונית בימבליך, ממשרד עורכי הדין דוד אור-חן ושות'. לגבי התיחסות התובע לאופי המלון, אמרה כי היא "מבטאת את סלידתו מבני עמו, ויש בה כדי לעורר שאט נפש". 

 

ג' מחה על דבריה: "אני סבלתי בבית המלון הזה. כשאני נוסע לבולגריה אני רוצה אוכל בולגרי, בשום בית מלון בעולם אין תפריט ישראלי לכל דבר. כתב ההגנה של הנתבעת מלא שקרים והיתממות, אין מצב שהם לא ידעו מה אופי המלון ואת סוג האוכל המוגש בו. אם היו אומרים לי את האמת לא הייתי יוצא לנופש הזה".

 

השופטת יעל אילני שדנה בתביעה, דחתה אותה וחייבה את התובע לשלם ל"שטיח המעופף" הוצאות משפט בסך 400 שקלים. "אינני מוצאת ממש בטענות התובע", כתבה בנימוקים להחלטתה. "הנתבעת אינה יכולה להיות אחראית לתפריט המוצע ומוגש בבית מלון זה או אחר". עוד כתבה: "איני מקבלת את טענת התובע שבהזמינו בית מלון בבולגריה הוא מצפה באופן טבעי לקבל ארוחות מהמטבח הבולגרי. בתי המלון מציעים ארוחותיהם לאו דווקא בזיקה למטבח המקומי".

 

נציג "השטיח המעופף" בבתי המשפט, יוסי גרייבר, אמר בתגובה על פסק הדין, כי ההוצאות הגבוהות שבהן חוייב התובע מבטאות את סלידת השופטת מתביעת הסרק. (ת"ק 965/05).