המירוץ אחר הוולוו

בעשרים השנים האחרונות עברנו מספר לא מבוטל של מערכות בחירות. ממשלות באו והלכו, שרים התחלפו בקצב מהיר, אבל הוולוו הפרלמנטרית נשארה תמיד שם. מסיעה את נבחרי הציבור הבכירים ברוב פאר והדר. לקראת הבחירות, מביא לכם ערוץ הרכב את סיפורה של ידידות מופלאה בין שרי הממשלה, למושב אחורי במכונית שוודית

נראה שבארצנו, הסכמה היחידה היא שאין הסכמה על כלום, בטח לא בכל מה שקשור לפוליטיקה. גם מושג כמו נאמנות קיבל משמעות שונה לגמרי כאשר זה קשור לפולטיקאים ישראליים. אבל למרות שיריבים פוליטיים עלו וירדו, ממשלות התחלפו, שרים אבדו את מקומם בבושת פנים כזו או אחרת בחנייה תמיד נותרה מכונית אחת, וולוו. נדמה שעל כך לא הייה מעולם ערעור ותמיד הייתה הסכמה. כבר יותר משלושים שנים השרים שלנו נאמנים רק לאחת- לוולוו שלהם. רומן מושלם?

 

הבחירה המקומית

 

כאשר מדובר במכוניות שרד, מקובל להניח כי נבחרי ציבור, שרים, ראשי מדינות ונשיאים, ואפילו מנכ"לים של חברות משפיעות במיוחד במשק, נוהגים לבחור בטוב ביותר שיש לתוצרת המקומית להציע. אם אין כזו, ברירות המחדל המקובלות הן מתעשיית הרכב הגרמניץ בראש ובראשונה מרצדס, אחריה ב.מ.וו ואפילו אודי. בעיקר כאשר מדובר ברפובליקת בננות עניה במיוחד בעלת רודן עשיר כקורח.

וולוו 740

 

מעבר לכך, יש כמובן מדינות שמעמדן המיוחד, אינו מאפשר להם לפנות לתוצרת חוץ, ולכן אף ייצרו רכבי שרד מיוחדים עבור שרים. למשל ברית המועצות של פעם (זיל), או סין (רד-קרוס), שיצרו במיוחד עבור מנהיגיהן ה"עממיים" מפלצות פאר במספרים בודדים. אצלנו המצב מעט שונה. הפאר הגרמני נחשב במשך שנים ארוכות כלא ראוי מטעמים היסטוריים, והתוצרת המקומית, איך לומר, לא ממש התאימה. בעצם, תיקון קטן. שרים בסוסיתא אמנם לא היו, אבל בסטודיבייקר-לארק שהורכבה בארץ, דווקא ישבו בנוח.

 

וכשתוצרת גרמניה לא באה בחשבון מטעמי רגישות, האמריקאים לא רצויים מטעמי מוחצנות יתר, גודל עודף וזללנות בנזין, תוצרת מקומית באמת שאין ויצרני רכב עממי לא נחשבים, יש בעיה. הפתרון הגיע בשנות ה-70', באמצעות וולוו, יצרנית רכב שוודית מוכרת ומוערכת מאד דאז, בעלת תדמית בטיחות יוצאת דופן ואמינות מופלגת. וולוו הציעה לשרים מעמד מכובד, יוקרה שאינה מנכרת ונוצצת מדי, גודל מכובד אך כזה שנמנע מההגזמה האמריקנית. באותם ימים, כדאי לזכור, היה לנו כאן עזסק עם דור שרים צנוע בהרבה מזה המוכר לנו כיום.

 

כל ההתחלות

 

למעשה, הרומן של וולוו עם נציגי השלטון המקומי החל עוד בשנות ה-60', כאשר ה-121 אמזון המעוגלת הגיעה לבעלי תפקידים בכירים בסוכנות היהודית, באל-על ובעוד גופים מיוחסים. ב-1966 ביצעה וולוו קפיצה משמעותית ביותר בהצגת ה-140, וזמן קצר אחר כך, ב-1967, הפכה משפחת קז ממפיצת וולוו בישראל ליבואנית רשמית. זה היה הרגע בו החל הטיפוס המהיר של השוודים לכיוון משכן הכנסת ומשרדי הממשלה.

 

כיום לא בטוח היבואן אם הייתה זו ה-140 שהגיעה ראשונה למשרדי הממשלה, במסגרת עסקה גדולה של מנהל הרכב ב-1970. כך או אחרת, את הפריצה הגדולה לישיבות הממשלה עשתה בוודאות ה-240 שהוצגה ב-73'. זו התבססה אמנם על ה-140, אך צוידה בפגושי ענק עוטי גומי שחור שהגיע אלינו "בזכות" תקן אמריקני. נכון שהמראה המאסיבי לא נראה נאה במיוחד, אבל תרם למסר הבטיחות-ללא-פשרות של וולוו. אותה 240 החליפה את הפלימוט ואליאנט, דודג' דארט ופולרה כמכונית שרים, וחיסלה לתמיד את ההגמוניה האמריקנית בתפקיד המכובד.

 

וזו הייתה רק ההתחלה

 

באותן שנים, תחילת ה-70', זכו גרסאות ה-240 להצלחה בשאר חלקי השוק המוסדי. הן הגיעו לבכירים בצבא, למנכ"לים של משרדי הממשלה, וזכו לפופולאריות גם אצל עולים חדשים. זוכרים את בדיחת השאלה הטורדנית, "מדוע עולים חדשים מסמנים V באצבעות היד כשהם יוצאים מהמטוס?" התשובה דאז הייתה "כדי לסמן שברצונם וילה למגורים, וולוו לנסיעה". הזינוק לפסגת המעמד הושלם.

 

ועם ההתבססות במוסכי המדינה, החלו להגיע לכוחות הממשלה גם גרסאות מהודרות וחזקות יותר, כמו ה-260 עם מנוע שישה צילינדר חזק יחסית. מאז הדרך הייתה רצופה בהצלחות בלבד, לאורך כל הדגמים שהגיעו. בשנות ה-80' וה-90' הגיעו לשרי המדינה דגמי 740, ואחר כך ה-940 היקרות והיוקרתיות יותר.

וולוו 144

 

צריך רק לזכור כי בשנים אלה כבר שיחקה התדמית תפקיד חשוב במיוחד בהחלטה. זאת מכיוון שהסדרות האמורות נחשבו בעולם הרכב מיושנות למדי. לא פלא בהתחשב בעובדת היותן מבוססות על ה-240 הנושנה, עם הנעה אחורית בעייתית וסרן חי. מצד שני, וולוו הייתה ראשונה להציג לחברי הכנסת את המנוע מוגדש הטורבו, עם ה-940 של אמצע שנות ה-90'.

 

זו למעשה בישרה על תחילת השינוי הגדול שעבר על החברה השוודית, ושהתבטא יותר מכל בדגם שהחליף, ה-850 המודרנית בהרבה. למרות קווי מתאר דומים היא הייתה מעוגלת יותר, רכה יחסית במראה, עם תא נוסעים מתקדם במספר שנות אור ויכולת דינמית גבוהה לאין שיעור. גם היא הגיעה לממשלה כמובן, אם כי במספרים קטנים יחסית בסוף שנת ה-90', כאשר הופסק סופית ייצור ה-900.

 

עכשיו זה כבר סיפור אחר?

 

האפשרויות המתרבות והמכרזים ה"פתוחים" יותר, הפכו את התחרות על לב השרים בימינו אנו לקשה יותר. הרבה יותר. נראה כאילו הדחייה האוטומטית של מותגים גרמניים כבר אינה כה חד-משמעית, ולפחות כאשר מדובר ברכב ממוגן, מוכנים ראשי המדינה לקבל את "רוע הגזרה" ולהתנייד ממקום למקום גם בעזרת מרצדס או ב.מ.וו משוריינות. אבל. 

וזו הגרסה החדישה ביותר למכונית השרים הישראלית - S80, שנת 2006

 

ה-S80, ספינת הדגל הנוכחית של וולוו, היא עדיין הבחירה המועדפת על שרי המדינה. היא כמובן מודרנית הרבה יותר מקודמתה, נראית כשייכת ללא תנאי לקטגוריית היוקרה, אם כי עדיין זוכה למעט פחות הערכה בתחום היוקרה-איכות-פינוק-אבזור מהגוורדיה הגרמנית, שללא ספק מדברת יותר ויותר לפקידות הבכירה של ימינו, זו שכבר אינה מכירה את המילה צניעות, ובטוחה שהכל מגיע לה.

 

הכי חשוב. גרסה חדשה ועדכנית של ה-S80, גדולה, חזקה, מהירה ונוחה יותר, עולה על כבישי הארץ ממש בסמוך ליום הבחירות לכנסת הבאה. כמעט וחששנו שלשרי ישראל לא יהיה למה לצפות.

 

סייעו בהכנת הכתבה: בני הספל ממועדון החמש וישראל קז, יבואן וולוו לישראל. בתמונת הכותרת: וולוו 121