יום אחד, קיבלה הודעה מבעל הכינוי HBK82, ששמו בישראל - אייל. "מה המצב? אשמח להכיר אותך", כתב לה. היא שלחה לו את מספר האייסיקיו שלה, והם התחילו להתכתב באייסיקיו ולהכיר בהדרגה.
"תוך יומיים עברנו מהאייסיקיו לטלפון", כותבת אדרת. "דיברנו המון שעות בטלפון אחד עם השני, יום אחד דיברנו כל הלילה, שמונה שעות, בטלפון. אני כל הזמן שאלתי אותו מה יהיה אם לא אמצא חן בעיניו כשנתראה, או שהוא לא ימצא חן בעיניי. והוא היה עונה לי - 'אל תדאגי, אנחנו נהיה חברים'", היא מספרת. "מובן שאני לא האמנתי לו, אבל הוא ידע, הוא הרגיש את זה".
חיכיתי לו שלוש שעות בקניון
יום אחד, אדרת היתה בקניון עזריאלי בתל-אביב עם חברה, והחליטה להתקשר אליו ולהזמין אותו להגיע. "לא יכולתי להתאפק יותר, רציתי כל כך לראות אותו", היא כותבת. "הוא גר בקריות, חיכיתי לו שלוש שעות עם החברה בקניון, התרגשות גדולה. כשהוא הגיע, הוא התקשר אלי. אני וחברה שלי היינו בסופר-פארם, ממש מאחוריו".
לדבריה, כשראתה אותו בפעם הראשונה, לא ידעה מה לעשות. "הייתי ממש נבוכה וגם ביישנית", היא כותבת. אבל היא התגברה על הבושה, כנראה, מפני שהם התנשקו כבר באותה פגישה ראשונה. הם ליוו את החברה הביתה, ובינתיים דיברו. היא מעדה בדרך, כמעט נפלה. "מבחינתי זאת היתה פדיחה, אבל הוא החזיק אותי", מספרת אדרת. "ומאז הפגישה הראשונה אנחנו יחד, שמונה חודשים. המרחק היה קשה לשנינו, אני גרה באזור המרכז, אז כבר חצי שנה אנחנו גרים יחד". אייל עובד ב"שילב", אדרת עושה שירות לאומי בגן ילדים.
אייל הציע לאדרת נישואים על הגג, בעזריאלי, המקום בו נפגשו בראשונה, וזה היה מאוד רומנטי, כמובן. "אנחנו עוד צעירים מדי, אני בת 21 ואייל בן 23, אבל בעוד שנה-שנתיים נתחתן", הם אומרים.
גם לכם יש סיפור היכרות מעניין/מרגש/משעשע? שלחו לנו אימייל בצירוף תמונה, ואולי נפרסם אותו כאן.