10 מכות: התשלומים המעצבנים ביותר

אגרת הטלוויזיה, תשלום בכניסה לחוף, עמלה גבוהה על משיכה מכספומט שלא צמוד לבנק ותשלום עבור השלמת שיחה מ-144 של בזק. על התשלומים, האגרות והעמלות שחיינו היו נעימים יותר בלעדיהם

כל ילד שקורא את ההגדה של פסח יודע שהמצרים ספגו 10 מכות קשות וכואבות. אבל מה שהילדים הללו לא יודעים, זה שכשהם יגדלו, ויתחילו לעבוד ולצבור רכוש משל עצמם, הם ייתקלו בכל מיני גופים עסקיים, משרדי ממשלה ופקידים אטומים שידרשו מהם תשלומים שונים ומשונים.

 

כי מעבר לתשלומים הרגילים שאנחנו משלמים מדי חודש בלי לשים לב (מס הכנסה, מע"מ, ארנונה, חשמל, מים וכו'), אנחנו נדרשים גם לשלם לעיתים עבור דברים שממש - אבל ממש - יכלו לוותר לנו עליהם. מן תשלומים מעצבנים שכאלו, שמעידים על חמדנות, כניסה לכיס הפרטי מדי שלנו ואי יכולת של אותם גופים להגיד עצור. עד כאן.  

 

אז ריכזנו עבורכם כמה תשלומים כאלו, עשרה למען הדיוק (על משקל עשר המכות). אתם מוזמנים להוסיף משלכם ואם תתעקשו תוכלו גם לתת בהם סימנים.  

 

1. עמלת שירות בסיסי

 

משכתם כסף מהכספומט? תשלמו. יש לכם הוראות קבע? תשלמו. הפקדתם צ'ק בדלפק? תשלמו. החשבון שלכם חויב בשל שימוש בכרטיס האשראי? תשלמו גם. למי נשלם? לבנק כמובן. ואיך קוראים לעמלה הזו שלמעשה החליפה את עמלת השורה הזכורה לשימצה בעקבות המעבר של הבנקים לסלי עמלות? למעשה, אין לה שם, אבל מאחר שההיתר שיצא ממשרד התמ"ת בנובמבר 2005 הוא לגביית עמלה של 1.21 שקל עבור 4 שירותים בסיסיים בחשבון העו"ש שצויינו קודם, הרי שניתן לקרוא לעמלה הזו עמלת שירות בסיסי.

 

וזו, אנשים עמלה מאוד מעצבנת. כי הרי כל עניין סלי העמלות בבנקים בא בעקבות סערה ציבורית גדולה שפרצה לפני כשנתיים וחצי כאשר בנק הפועלים הודיע על העלאת עמלת השורה מ-1.21 שקל ל-1.28 שקל. ועדת הכלכלה, ח"כים מכל גווני הקשת, שרים ואישי ציבור - כולם יצאו נגד העמלות הרבות שגובים מאיתנו הבנקים, ובעיקר נגד עמלת השורה.

  

אז עכשיו אין עמלת שורה. איזה יופי. אבל יש לה שם חדש: עמלת שירות בסיסי.

     

2. עמלת משיכה מכספומט מרוחק מהבנק

 

בנק הפועלים היה הראשון מבין הבנקים שהרים את הכפפה שזרק לו משרד האוצר, לאחר שזה האחרון הסיר את הפיקוח מהעמלות שיכולים הבנקים לגבות מהציבור על משיכת מזומנים ממכשירים אוטומטים המרוחקים מסניפי הבנק (מעל 500 מטר מהסניף). 

 

וכך, ב-1 בפברואר השנה, החל הבנק לגבות מכל מי שאינו לקוח שלו 5 שקלים בגין משיכת מזומן מבנקטים שהוא הציב בבתי חולים, בקניונים ובמרכזי קניות. "להיות ראשון זה מחייב", קובעת הסיסמא שהגו פרסומאי הבנק. מסתבר שזה מחייב תרתי משמע. אבל בעיקר מעצבן.

 

3. השלמת שיחה מ-144 של בזק

 

כולם יודעים כי מציאת מספר טלפון באמצעות שירות 144 של בזק הוא לא זול: 1.83 שקל על איתור של עד 3 מספרי טלפון. ומכיוון שהאתר של החברה לא ממש מתעדכן, רבים משתמשים בשירות הקולי. אלא שבזק ראתה כי טוב, ובשם הגרידיות החלה לגבות בפברואר האחרון עמלה של 62 אגורות על שירות השלמת שיחה באמצעות 144.

 

שירות השלמת השיחה, אם לא הבנתם, הוא השירות שמתבצע כאשר אתם בוחרים שלא לחייג את המספר שניתן לכם בכוחות עצמו, אלא ללחוץ על כוכבית בסוף השיחה עם המוקדן. כן, הכוכבית שאתם לוחצים עליה עולה 62 אגורות. וזה, תודו, מעצבן.

 

4. אגרת הטלוויזיה

 

אחד התשלומים השנואים ביותר על הישראלים, ורבים מהם אכן עושים מאמץ גדול כדי לא לשלם אותו, למרות שעל פי חוק הם חייבים. האמת, מדובר בתשלום לא גדול במיוחד שעומד כיום על כ-370 שקל בשנה (קצת יותר משקל ביום), אבל מה שמרגיז את רובנו זה העקרון וגם אופי הגבייה.

 

למה עיקרון? כי רובנו מחוברים לכבלים או ללוויין ומשלמים מדי חודש סכום נכבד תמורת הצפייה בערוצי הטלוויזיה השונים. מעבר לכך, הרייטינג של ערוץ 1 הוא מהנמוכים מבין הערוצים הגדולים - מה שאומר שהתוכניות שהוא משדר לא ממש מעניינות אותנו. אז למה בעצם שנשלם עבור מה שאנחנו לא צורכים.  ולגבי אופי הגבייה - רבות כבר נכתב על המכתבים המאיימים שמקבלים מרשות השידור, על עיקולי רכב לא חוקיים, עיקולים חשבון בנק, שליחת נושים ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין. בקיצור - לא נעים ולעיתים גם די נורא.

 

והכי מרגיז: הדרישות לתשלום אגרה, בדומה לדרישת תשלום מס הכנסה, היא חובה המוטלת על המחזיק מקלט טלוויזיה ועליו לפעול באופן אקטיבי למימוש החובה. פרשנות: אם לא קיבלתם דרישת תשלום, זה לא אומר שאתם לא צריכים לשלם. החוק, במקרה זה, לא מגן עליכם.

 

5. ריבית חריגה על פיגור בתשלומי גז

 

אתם מחוברים לאחת מחברות הגז ומשלמים לה דמי מנוי חודשיים עבור השימוש בצוברים שלה. כדאי לכם תמיד לשלם בזמן. כי אם אתם לא יודעים, חברות הגז רשאיות, על פי חוק, לחייב לקוחות המפגרים בחשבון הגז בריבית פיגורים של 25% בשנה. הן גובות את הריבית החריגה במסגרת סעיף מיוחד בחוק הגז המאפשר להן זאת.

 

מדובר בריבית לא הגיונית, שגם בשוק האפור לא היו מתביישים בה, אבל משרד התשתיות שאמור לשים לזה סוף, מתמהמה משום מה. ההמלצה שלנו לשר התשתיות החדש: בנושא הזה, כדאי שתשים מהר מאוד גז.

 

6. כניסה בתשלום לחופי ים

 

ישראל, כידוע, דלה במשאבי טבע. אין לנו הרבה ים חופשי, למשל, למרות שאנו חושבים שכן. כך, למשל, קילומטרים של חוף מופקעים לטובת הצבא ולאזרחים אין גישה אליהם, ורבים אחרים מופעלים על ידי מפעילים פרטיים שדורשים תשלום בכניסה. זאת, למרות שהחוק לא מתיר גביית תשלום בכניסה לחוף, אלא לכל היותר מותר לגבות 50 שקל עבור חניה.

 

חוף. למה שנשלם?

 

הבעיה היא שנושא אכיפת החוקים הצרכניים בארץ ידוע ככושל, וכך מפעילים של חופים רבים מרשים לעצמם לגבות כסף עבור הכניסה לחוף. זה קורה בים התיכון, זה קורה בכנרת וזה קורה גם באילת. בכנרת למשל מפעילים רבים גובים ממכונית 80-100 שקל עבור חניה, ויש אף כאלו שגובים תשלום עבור הולכי רגל. וזו פשוט חוצפה.

 

עם זאת, קיים סיכוי שבסוף החודש בג"ץ יעשה אחת ולתמיד סדר בעניין. לאחר שבסוף ספטמבר הגישה עמותת אדם טבע ודין  עתירה נגד משרד הפנים בדרישה להסדיר את נושא גביית התשלום בחופי הרחצה. בית  המשפט הורה למשרד הפנים לקבוע קריטריונים ברורים לגבייה ומשרד הפנים התחייב לגבשם עד סוף חודש אפריל וליישמם כבר בעונת הרחצה הנכחית. אז נכון - בהכירנו את ההתנהלות הביורוקרטית של משרדי הממשלה יש להניח שבג"ץ אופטימי, אבל עדיין - אולי השנה יגיע סוף סוף הקץ לתשלום המעצבן הזה.

  

7. אגרת טסט לרכב חדש

 

קניתם רכב חדש מהסוכנות, עם הניילונים. שילמתם במיטב כספכם ועליתם על הכביש. תחושה נהדרת ללא ספק.  

 

שנה עברה, וקיבלתם מכתב ממשרד הרישוי עם דרישה לתשלום אגרת טסט. וזה מעצבן. מעצבן מאוד. כי כידוע, רכב חדש לא צריך לעבור בפועל טסט במכון רישוי לאחר שנה על הכביש. אבל על אגרת הטסט הממשלה לא מוותרת. ובעצם, למה שתוותר? אז מה אם שילמתם מסים של כמעט 100% בקניית הרכב, ואז מה אם על כל תדלוק גם משלמים מסים. ככה המדינה רוצה, וזהו. כי אם אתה בעל מכונית פרטית, אתה צריך לשלם על זה, ובמזומן. ויפה שנה אחת קודם.  

 

8. עורך הדין שלנו, על חשבונכם

 

לא עמדתם בתשלומי המשכנתא לבנק או פיזרתם צ'קים ללא כיסוי? האמת - אתם לא בסדר והגוף שאתם חייבים לו כסף צריך לקבל אותו בחזרה. הבעיה היא שאותו גוף, שהונו רב בדרך כלל, שולח לכם מכתבי התראה מעורכי דין שהוא מעסיק - ומחייב את בעל החוב לשלם לאותם עורכי הדין את שכר הטירחה. כך, למשל, אם קיבלתם מכתב התראה מעורך דין הבנק, תשלמו לו 147 שקל אפילו שמשדובר במכתב סטנדרטי.

 

אבל לא רק הבנקים מתנהגים כך: גם בזק, חברות הסלולר, חברות הביטוח ועוד ספקיות שירות למינהין, דואגות שהחייבים ישלמו את ההוצאות של עורכי הדין שהן מעסיקות. ופה נשאלת השאלה, למה בעצם? למה שהחברות עצמן לא ישלמו לאותם עורכי דין את שכר הטרחה, הרי הם עובדים בשבילן ולא בשביל הלקוחות החייבים (שבלאו הכי אין להם כסף).

 

אז בואו נחזור רגע לנקודת ההתחלה ונבהיר משהו: כסף שחייבים צריך להחזיר. אבל שעורכי הדין של אותן חברות יקבלו את שכר טירחתם מהחברות, ולא מהאזרחים.

 

9. דו"חות חניה בעיר הבית

 

כמעט כל מי שגר בגוש דן מכיר את הריטואל של חזרה הביתה מהעבודה בשעות הערב, המלווה בחיפוש מתיש לעיתים אחר חניה. רוב תושבי גוש דן הם גם אזרחים הגונים שמשלמים ארנונה, מים ואגרות חינוך לעירייה. אלא שאותן עיריות אינן מכבדות את הזכות של התושבים לחנות ליד ביתם.

 

אז נכון - תווי חניה אמנם מחולקים ע"י העירייה לפי אזורים, אבל המכוניות רבות והחניות מעטות, כך שרבים נאלצים לחנות בלית ברירה במקומות שלפי חוקי העירייה אסור להם. כי הם בסך הכל רוצים להגיע הביתה. ומה עושה העירייה לתושב העיר שאינו חונה כחוק? נכון - הפקחים החרוצים רושמים לו דו"ח. ואם הוא לא משלם מתחילה מסכת של עיקולי חשבון בנק, התראות מעורכי דין, כפלי קנס, ריביות והצמדות.  

 

אז מה היה לנו כאן? העירייה אינה מספקת שירות לתושבים, אבל את הקנסות היא גובה בצורה כוחנית, ללא די התראות ותוך שימוש בעיקולים. הבעיה היא שלעיריות אין אינטרס לעזור לתושבים - כי קנסות על חניה הם חלק נכבד ממקור ההכנסות שלהן. 

 

10. דמי פקדון עבור בקבוקי משקה

 

לפני כחמש שנים יצא לדרך חוק הפקדון. במסגרת חוק זה, שנועד במקור לתרום לאיכות הסביבה ולמחזר פחיות ובקבוקי משקה, נדרשים הצרכנים לשלם תוספת של 25 אגורות על כל פחית או בקבוק שתייה שהם רוכשים. כוונת המחוקק היתה כי לאחר שהימוש הצרכן ישמור את הבבוק או הפחית, יחזיר אותם לרשתות השיווק או לחנות שמוכרת שתייה, ולקבל החזר. רעיון יפה עם כוונה טובה בסך הכל.

 

אלא שפועל, מדובר במס לכל דבר. כי אין מספיק מכונות מיחזור ובנוסף חנויות ורשתות שיווק רבות מסרבות לקבל את הפחיות והבקבוקים, או שהן מטילות הגבלות שונות ומשונות על הכמות שניתן להביא אליהן. מעבר לכך, מעטים האנשים שיקנו פחית או בקבוק שתייה במסעדה או בקיוסק ברחוב, ויסתובבו עימו לאחר מכן במשך כל שעות היום. 

 

וכך יצא שהחוק הזה מהווה בעצם מקור הכנסה לקבצנים שמחטטים בפחים ואוספים בקבוקים, ומקור פרנסה לתאגיד המיחזור. הצרכן הרגיל רק משלם יותר על השתייה שלו.

 

רוצים להוסיף משלכם? לחצו על תגובה לכתבה וספרו לנו.