הונדה CBR1000RR - ההיגיון ינצח

איך אפשר לעשות אופנוע ספורט רגוע? איך אפשר לנצח כשאתה בכוונה נמנע מלהיות קיצוני? או, הונדה מסבירה איך עושים זאת נכון עם הפיירבלייד החדש

לאופנועים של הונדה יש קטע מאד מקורי. וככל שמתקרבים יותר לדגמי הקצה, או במילים אחרות אופנועי הדגל של היצרן, כך הוא יותר מורגש. תראו מה זה. לעיתים נדירות בלבד הם "הכי חזקים בקטגוריה". אף פעם לא יהיו "הכי קלים". "הכי קיצוניים"? תשכחו מזה. כאילו ישב שם מישהו, או מדויק יותר, צוות ההנהלה הבכיר, והחליט במודע להסיט "קליק" אחד למטה את מינון האטרף. כאילו, מה שטוב לאלופי העולם שלנו בכל הקטגוריות על המסלול, לא בדיוק טוב בשבילך על כביש גהה. ואיך שלא תסובבו את זה, הם כמובן צודקים, בגדול.

 

טוב, יש יוצאי דופן

 

חוץ ממקרה אחד - ה-CBR900RR של 92', או פיירבלייד בשמו המוכר יותר. עם מנוע בנפח של כמעט ליטר, אותו דחסו לתוך שלדת אופנוע 600, המילה "קיצוני" לא הבהירה את כמות הטירוף שהייתה אצורה בו. משקל קליל, כוח אדיר, גיאומטריה פסיכית לאותה תקופה, חישוק "16 קדמי ומפתיע. לא במקרה היו שהשוו את השקתו לפצצה שהטיל ה-R750 של סוזוקי בזמנו. על הכביש מדובר היה בילד מופרע, לא פחות. מרדן ללא חשבון במסורת ה"הונדאית" המנומסת, מכונת אדרנלין מהדרגה הראשונה. רק מה, הוא לא שרד הרבה זמן ככה.

הונדה CBR1000RR פיירבלייד

 

במהלך חייו גדל מנוע הפיירבלייד בנפח ובהספק, דיאטה קלה עברה עליו, אבל הטירוף נעלם. בעיקר כאשר מציבים אותו מול הפסיכים-עם-תעודות לבית ימאהה (R1) וסוזוקי (R1000). פה ושם (דגם ה-954 של 2001) חזר הבלייד להיות ספורטיבי קלאסי, עם פחות כוח ויותר משקל, אבל יכולת שליטה קלה משמעותית. למעשה, רק ב-2004 נכנס הדגם באופן רשמי לקטגוריית הליטר, עם CBE1000RR: אופנוע חדש לחלוטין עם עיצוב בהשראת אופנוע המירוץ של הונדה, ותכניות לשליטה במרוצי הסופרבייק.

 

עד השנה, עם דגם 2006. ראשית, גם האופנוע שמתייצב למבחן פחות קיצוני מהאופוזיציה. ביחס לקודמו עבר מספר שינויים, אבל אף אחד מהם אינו בגדר מהפכה. הוא קצר יותר (140 ס"מ), קל יותר (172 ק"ג) וחזק יותר (175 כ"ס) - מה שאומר כי גם כאן הוא משחרר יותר כוח מנוע ממשקל יבש. אם נהגי המכוניות שבכם עדיין מתמודדים עם הטקסט, זה יחס הספק למשקל שאילו ניתן היה למצוא במכונית, היה מציב פורד פוקוס על 1,500 כ"ס. ואנחנו לא מגזימים... 

 

משתף פעולה מהמין המועדף

 

רגע לפני מכת גז ראשונה, ושווה להעיף מבט נוסף באופנוע. חיצונית הוא נראה כאילו מעט מאד השתנה ביחס לדגם הקודם. אבל ההבדלים הקטנים שיש, הם שעושים אותו לאחד היפים בסביבה. הכבדות בחלק התחתון נעלמה, מסכת החזית חדה יותר. האופנוע נראה פיצוץ. מכל כיוון שלא תביטו בו, הוא נראה מצוין. טוב, חוץ מלוח מחוונים בצורת טרפז.

 

שחרור מצמד ראשון מגלה חלק קדמי קליל, שמתעקש להניף גלגל גם במהירות נמוכה בהרבה משיאי מומנט והספק. המנוע חזק מאד, כמתבקש. אבל לא פראי. כשמושכים אותו אל הקצה העליון הוא מתגלה כחלק ונטול "בורות". שמיש החל מ-3,000 סל"ד, ומ-4,000 מסוגל לבצע כל משימה. משם יש משיכה "בריאה" אל גל כוח עדין באזור ה-8,000, ומשם שיוט נינוח ונטול מאמץ עד הקו האדום. מושך, ומושך, ומושך. חסר כל סממני מאמץ, ומציק עם רעידות טורדניות רק בסל"ד בינוני (מהירות שיוט?).

 

מבחינת נוחות ותנוחה, אין הפתעות. זה אומר שלעומת הדור הקודם של הליטרים, המצב בהחלט טוב וקל לחיות איתו. אלא שהכידון בכל זאת רחוק ונמוך, ומייצר עומס על הידיים. המושב נוקשה ולא נוח לרכיבה ארוכת טווח. למה שלא ילמדו מסוזוקי כיצד משלבים בין ביצועי-על לנוחות כמו שצריך? מעבר לכך, החיבור אל האופנוע הוא כמעט מיידי. התגובות צפויות ושפויות, אזור הירכיים במיכל הדלק מעוצב מצוין, מאפשר "עיגון" טוב ותחושת ביטחון. כצפוי, כאשר העניינים מתחממים יותר, הופכת התנוחה הספורטיבית למצוינת.

 

בכלל, ככל שלוחצים אותו יותר, הוא מתגמל יותר. על כבישים מפותלים - פתוחים-מהירים, הדוקים-טכניים - ה-CBR מתגלה במלוא גדולתו. משכו אותו לעבודת רכיבה אינטנסיבית, ותגלו משת"פ אולטימטיבי. כל המערכות נרתמות למאמץ, בלי דאווין ורעש מיותר, והופכות את האופנוע לכלי מאוזן ומאד לא מאיים. שבעברית זה "מאד מאד מהיר". אפשר כאן לשכוח מהמאבקים המוכרים עם אופנועי ליטר חזקים מאד. אין פצצות של כוח שאורבות במעלה הסל"ד, אין מתלים קופצניים ובועטים, אין תחושה של מחלת נפש מכאנית שנמצאת תחתיך ומחכה שתפשל.

 

דבר לעניין

 

חבל להכביר מילים. רכיבה ספורטיבית עם ה-CBR1000RR החדש היא תענוג של הרמוניה וקלות תפעול, זרימה ומהירות. ההיגוי שלו טוב וזריז משלושת היפנים האחרים, והוא יכול ללמד אותם שיעור מאלף בשינויי כיוון מהירים, קלילים, לינאריים וצפויים לחלוטין. השילוב בין השלדה, אופי המנוע, המתלים והבלמים, מייצר מכונת פיתולים מדויקת להפליא. 

 

האופנוע הזה אינו מרחיב קו ביציאה חזקה מפניה, או ברכיבה לא חלקה. משכך ההיגוי המקורי אינו מורגש ולכן גם בשום אופן אינו מעיק. מערכת הבלימה, עם קליפרים ומשאבה רדיאליים הם פשוט תענוג צרוף. בקיצור, אופנוע שלא צועק, אבל מדבר מאד לעניין.

 

וככה אנחנו גם מגיעים לסיכום. יש לבטח אופנועים קלים, חזקים וקיצוניים מה-CBR החדש. אופנועים שירגשו אותכם יותר ויזרימו בעורקים עוד יותר אדרנלין. אבל ה-1000RR, נאמן למורשתו, מאפשר לכם לעשות את העבודה המהנה, מבלי להגיע אפילו לקרבת הקצה. מה שאומר שטובים הסיכויים שאתם, בניגוד לרוכבי מירוץ על מסלול, עשויים להיות עמו הרבה יותר מהירים. ככה הונדה בדיוק רוצה את זה, וככה בדיוק יצא לה.