צעד אחורה ללאומי

קמפיין הריקודים של לאומי מיושן מאוד, ולמרות שהמסר נחמד, התוצאה הסופית בסופו של דבר - מביכה. וחוץ מזה: עד מתי צביקה פיק?

הסרטונים של בנק לאומי מזמרים לנשות ישראל שהם מוכנים ללוות אותן צעד צעד ושהן לא לבד, גם אם הן צריכות הלוואה או רוצות לבצע השקעה. המסר לדעתי נחמד (אם כי לא חדשני) והסרטים מצליחים להתגבר על העובדה שנשים רבות אינן מעמיקות בסרטי פרסומת בנושאים פיננסים, אבל הביצוע הסופי של הסרטים מעורר תהיות. גם אם נסתכל על סרטי הפרסומת כמקשה אחת וגם אם נרד לפרטים, התוצאה הסופית היא לדעתי – מביכה.

 

בנק שמדבר על התאמה אישית אבל הסרט שלו פונה לנשים פעם בלשון נקבה (בשיר) ופעם בלשון

זכר (בקריינות) אומר לי שהוא אומנם מדבר לנשים אבל לא עד הסוף (ולא, הטענה שלשון זכר היא מקובלת בעברית לפנייה כללית לא עובדת במקרה הזה). איך זה נשמע במציאות? גברת צימנד-שיינר היקרה, בקשתך להלוואה מאושרת, אתה מוזמן לבוא לבנק???.

 

המראה הכללי של סרטי הפרסומת של לאומי מיושן מאוד (נכון שרוקדים עם כוכבים ונולד לרקוד סחפו את המדינה אבל לתוכניות האלה לא היה שום רייטינג אם הן היו נראות כמו הסרט הזה). אם נשווה את סרטי הפרסומות

המוצלחים בסגנון מחזמר שראינו בשנה האחרונה (Yes וסלקום) לסרטים של לאומי – נראה, לדעתי, שהכוריאוגרפיה (מעין שילוב של הסרט בערבית של יום שישי פוגש את קזבלן), הבגדים ואפילו הסגנון של השיר עצמו (עד מתי צביקה פיק?) – יוצרים ביחד סרט שמתאים יותר למצעד הנוסטלגיה של הפרסומות הישראליות לצד "איזה זיפ שותים היום", רק עם מסר יותר מסובך ומבולגן.

 

מאחר ומדובר באותו משרד פרסום מוכשר שיצר את סרטי מחזות הזמר האחרים שציינתי, לא נותר לי אלא להסיק שסגנון ה"רטרו" נבחר בכוונה. שאלה של טעם – בהחלט לא הטעם שלי.

 

קמפיין ללאומי. משרד הפרסום: מקאן אריקסון

 

הכותבת היא מרצה ויועצת לשיווק ולפרסום