"פרוייקט מסלול", הריאליטי של הדוגמנית היידי קלום שעוקב אחר מעצבי אופנה מבטיחים, היא תוכנית יצירתית ועשויה מצוין ושאפילו מירב קריסטל היתה שמחה להשתתף בה
המתמודד אוסטין סקרלט יוצא מגדרו כדי להיראות כאיחוד גנטי בין אוסטין פאוורס ואיב סאן לורן בצעירותו. שערו וחליפותיו אקסצנטריים והוא עדין כנרקיס בביצה. עיניו נוצצות בארשת שהיא תוצאה של נטילת תרופות מאזנות.
המתחרה וונדי פפר היא אמא לילדה ועל ראשה קארה אפור-בלונד-שחור שמאוד יתכן שפרה לעסה אותו. קווים שטניים באישיותה עוד יחשפו בשבועות הקרובים. בינתיים היא עוטה מסכה של אמא אווזה.
השניים חולקים דירה בבית הדירות אטלס בניו-יורק עם נורה, בת 21, שסיימה לא מזמן את לימודי עיצוב האופנה ורוברט פלוטקין, יהודי ממוצא רוסי, טוב מראה וסטרייט לחלוטין.
למטה מחכה להם היידי. הם ומעצבי אופנה אלמונים אחרים מתאספים מולה, מחכים כבכל תכנית מציאות אחרת, למשימה. היידי קלום התקנאה לעת זקנה בטיירה בנקס וחפצה בריאליטי-אופנה משלה. למרות שעיצבה נעליים ותכשיטים ואף גילמה נערת ג'יימס בונד במשחק וידיאו, את החשיבה היצירתית לריאליטי שלה, "פרוייקט מסלול", הניחה בידי אנשי מירמקס ורשת הכבלים בראבו, רשת שהציגה לעולם כמה סדרות מציאות מקוריות, "פרוייקט גרינלייט" למשל. מחומרי הגלם הלעוסים עד זרא הם הרכיבו ריאליטי יצירתי ועשוי לעילא.
12 מעצבי אופנה מבטיחים מתחרים ב"פרוייקט מסלול" על האפשרות לזנק לליגת העל. כל שבוע, מי ששורד הוא "אין" ומי שנבעט הוא "אאוט", כמו באופנה. שלושת האחרונים לעמוד על המסלול יזכו לקחת חלק בשבוע האופנה בניו-יורק. הזוכה יקבל חשיפה במגזין האופנה "אל" ומאה אלף דולר להשקיע בליין אופנה משלו, פיצוי כנראה על הפרס הנוסף, שהוא יותר עונש מפרס: השתלבות בצוות המעצבים של בננה ריפבליק.
במקביל לתחרות בין המעצבים, ניטשת תחרות בין הדוגמניות בסדרה. כל מעצב בוחר מדי שבוע דוגמנית שתציג את תוצרתו. כשמעצב עוזב, עוזבת בפרק הבא דוגמנית, זו שלא נבחרת ע"י המעצבים שנותרו. הדוגמנית שתיבחר ע"י המנצח בפרק האחרון תזכה לכפולה ב"אל", ואם למדתי משהו ממיס טיירה, זה שאין דבר אליו כמהה דוגמנית יותר מאשר לאותה כפולה מיוחלת.
השופטים בתחרות הם הקרם של סצנת עיצוב האופנה הניו יורקית. היידי מנתבת את השיחה בקסם של בובה מדברת בקרנבל ברלינאי ומקפידה על אמירת "להתראות" בגרמנית כשטיק אווילי, ועדיין היא טובה עשרות מונים בהנחייה ובמראה מגלית גוטמן. גם בתור גוויה היא תהיה טובה יותר מגוטמן.
בשביל הטלפון
"הסיכוי שבכולכם יכה ברק, גדול הרבה יותר משהזדמנות כזאת תיפול בחיקכם", אומר למעצבים האנונימיים טים גאן, המלווה הצמוד שלהם, כשהוא מבשר להם שעיצוב של אחד מהם ישווק ברחבי אמריקה, בחנויות רשת בננה ריפבליק. גאן עומד בראש מחלקת האופנה בפארסונס, בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת ניו יורק, שגידל סחלבים כטום פורד ומארק ג'ייקובס וצנוניות כדונה קארן.
המעצבים הם חבורה ססגונית שמייצרים בגדים יפים באמת, שניתנים לרכישה. בולט מכולם הוא ג'יי מק'קארול, עובד לשעבר בתעשיית הפורנו ברשת, כנראה העבודה הטובה ביותר שמדינת פנסילבניה יכולה להציע למעצביה. ג'יי הוא גיי, אך נראה כמו אוהד של להקת רוק נוצרית עד שהוא פותח את הפה. הסימן המסחרי שלו הוא אסופת סיכות כפתורים שהוא מצמיד לכל חולצה שהוא לובש. הוא דובון לא אכפת לי, הוא רע אבל לא רשע, וחשוב מכל - הוא מצחיק. כשאחד המתחרים טפל עליו אשמת שווא הוא מחה: "אני לא שקרן ואני לא גנב" ואז הוסיף באינפוף מתפנק: "אבל אני רוצה להיות! ואני רוצה לשחק אחד כזה בטלוויזיה!" כל זאת כשהוא עטוף פרווה לבנה ענקית ורולים זרוקים בשערו.
גם עיצוביו מעניינים. הציניקן הוכיח את הגמישות התפעולית שלו במשימה בה אולץ ליצור מלבוש עבור בננה ריפבליק. הדבר דמה לדידו לעיצוב תלבושת במוטיב הדגל האמריקאי עבור השדולה הנוצרית בוושינגטון, אבל מבט אחד בבניין קרייזלר שמשתקף מחלונו והוא הביא לעולם שמלה עדינה ויפהפייה בהשראת הארט דקו. הוא שנון מספיק כדי להשתתף ב"טאץ' עליז לסטרייט שמעז", אבל לא הייתם תופסים אותו אומר "צ'ירס קווירס!" בלי להקיא אחרי כן.
בהיעדר נושאי שיחה רבים בשיחות הטלפון של ערבי שישי, "הטופ מודל הבאה" תמיד טייחה יפה את החורים. השיחות האלה היו לרוב חילופי דברים קצרים של תיאומי פגישות וטיירה בנקס. לאחרונה, עת חלל נפער באותן שעות מתות, רב היה הבלבול. שנדליק נרות שבת במקום? מה נגזר עלינו לעשות? לדבר על פוליטיקה? שמע ערוץ 3 מן השמיים את מצוקתנו והביא מחליפה. יתכן שהיא אף טובה מזו שקדמה לה. כמי שאינה יודעת לשרוד על איים ושחייה לא ראויים להיחקק כקלאסיקת MTV, זו תכנית הריאליטי בה הייתי מוכנה להשתתף. לו היה לי כשרון, לו הייתי מבינה משהו באופנה ולו אופנה היתה מעניינת אותי.