מה נשתנה הלילה הזה?

אז מה זה בעצם אפיקומן? למה צריך לחכות עד שאוכלים? ואיפה משה רבנו? יואל רפל עונה על שלל קושיות לפסח

סדר ליל פסח הוא האירוע המשפחתי ביותר בלוח השנה היהודי. את תוכן ה"הגדה של פסח" העומדת במרכז ה"סדר" ניתן להגדיר כ"מגילת העצמאות של עם ישראל". ההכנות ל"סדר" הן ממושכות ומוכרות לכל אחד מאיתנו, הנשאל בימים אלה: איפה אתם בסדר? התשובה נעוצה בהתארגנות המשפחתית – מי מארח ומי אורח. על מנת שיהיה סדר בסדר קבעה ההלכה לא רק את תוכן ההגדה אלא גם כיצד מתכוננים ומכינים את הבית ואת השולחן לקראת קריאת ההגדה והסעודה. כך ,למשל, השולחן צריך להיות ערוך כבר בעת הדלקת הנרות על מנת שניתן יהיה לעשות קידוש מיד כאשר שבים המתפללים מבית-הכנסת ועוד בטרם יירדמו הילדים, שיצטרכו לומר "מה נשתנה".

 

הילדים תופסים מקום של כבוד בסדר פסח, וכדי שלא יירדמו הוכנו עבורם "גימיקים" חינוכיים. למשל, הילדים שואלים "מה נשתנה" אף שלשאלות אין כל משמעות משום שעניינן בדברים שטרם התרחשו, וכיצד ידע הילד מלכתחילה, מה יקרה בהמשך? כך גם "האפיקומן" ,אותה מחצית מצה המוחבאת ואשר על הילדים "לגנוב" כדי לגבות את תמורתה. האם זהו "האפיקומן" במשמעותו המקורית? ודאי שלא. המילה "אפיקומן" מקורה ביוונית ומשמעה "השמחה שלאחר הסעודה". ומה לשמחה ולחצי מצה? אין קשר. אלא שבעבר, במסגרת הסעודה ההלניסטית, היה קשר, כאשר את הארוחה סיימו בריקודים ובאכילת דברי מתיקה. המילה אפיקומן נשארה בהגדה במשפט "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", אך המשמעות שונתה לחלוטין.

 

אמצעי נוסף להשאיר את הילדים ערים הוא לבקש מהם שישגיחו על הדלת הנפתחת בעת שאומרים "שפוך חמתך" שהרי לפי המסורת העממית באותה עשירית שנייה "נכנס" אליהו הנביא ושותה טיפת יין מהכוס – החמישית, אותה כוס שנחלקו חכמים האם היא חלק מהסדר, ומי שיכריע הוא לא אחר מאשר אליהו הנביא. ועד שיכריע תישאר השאלה פתוחה בבחינת תיק"ו – תשבי (אליהו) יתרץ קושיות ובעיות.

 

האם המחלוקת בין חכמים על מספר כוסות היין היא הסיבה האמיתית לשילובו של אליהו הנביא? ודאי שלא. המחלוקת היא אמצעי כדי לקשר בין הגאולה הראשונה – יציאת מצרים - לגאולה העתידית עליה יבשר אליהו הנביא.

 

דמות אחת חסרה בהגדה, דמותו של משה רבנו, גואלם של ישראל, מוציאם ממצרים, מנהיגם במסע המדבר. משה נזכר פעם אחת ורק אגב ציטוט פסוק, ולא לכשעצמו. ומדוע לא נזכר משה? בתוך ההגדה מצויה התשובה. משה היה רק השליח מטעמו של הקדוש ברוך הוא: "ויוציאנו ה' ממצרים לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו". חסרונו של משה הוא כפל נוכחותו.

 

ההגדה של פסח היא הספר היהודי הפופולרי ביותר בעולם, אחרי התנ"ך. יותר מארבעת אלפים מהדורות שונות של ההגדה ראו אור בשפות שונות. בין ההגדות יש מהדורות מהודרות ומעוטרות, מפורשות, מחקריות – מדעיות, כתבי-יד, מיוחדות לילדים ואף כאלה שנעשו בימי כליון בשואה האיומה ולהבדיל המנוסחות מחדש מפרי עטם של אנשי ההתיישבות העובדת או הזרמים הלא – אורתודוכסים ביהדות.

 

ארבעה מי יודע?

 

אחד המכנים המשותפים לכל ההגדות הוא מרכזיותו של המספר ארבע – ארבע כוסות , ארבעה בנים, ארבע שאלות "מה נשתנה" ,ארבע אמהות, ארבע שמות לחג – חג האביב, חג החירות, חג המצות וחג הפסח. אגדת הארבעה מקורה בארבעה דברים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים – שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שלא גילו מסתורין שלהם ולא ביטלו את המילה. אף כצירופי מילים מופיע המספר ארבע, למשל "ואפילו – כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה".

 

לצד ארבע מופיע שלוש: שלוש מצות בקערה כנגד כהן, לוי ,ישראל, שלש אבות לאומה – אברהם, יצחק ויעקב. שלוש ועוד ארבע הם שבע – מספר החוזר ביהדות יותר מ-250 פעם; למשל: שבעת ימי השבוע; שבעת המינים; שבעת קני המנורה; שבעה עולים לתורה, שבע מידות טובות, שבע מצוות בני נוח ועוד.

 

קודם אכלו

 

סדר פסח הוא פרי דור יבנה (70- 135) לאחר חורבן בית המקדש השני. כל עוד בית המקדש עמד על מכונו בירושלים היו מביאים לשם את קורבן הפסח ואוכלים אותו בחגיגיות ובטקסיות שהם המקור להגדה. הגדה במובן המוכר כיום לא היתה. מי שלא עלה לרגל לירושלים קיים בביתו סעודה חגיגית לציון ערב החג, והסתפק בכך. הקשר עם הסעודה שהייתה נהוגה בעולם ההלניסטי עולה בברור מתוכן ההגדה.

 

לדעת פרופ' שמואל וזאב ספראי (הגדת חז"ל) והפרופ' ישראל לוין, המבנה הראשוני של ההגדה היה כפי שכתוב במשנה במסכת פסחים (פרק עשירי), דהיינו, תחילה אכלו ורק אחר-כך קראו את ההגדה. המבנה הזה, שרבים היו שמחים לקיימו, ואשר לא קיים עוד, מבהיר את שאלות ה"מה נשתנה" שמקורן ב"סימפוזיון" שנלווה לכל ארוחה בעולם ההלניסטי. לימים שונה סדר הארוחה, ובתקופה הביזנטית –תקופת התלמוד (מאות 4-5 לספ') הקדימו את הסימפוזיון – הדיון החופשי ורק אחרי שניתנו כל התשובות לשאלות השונות שהונחו בפני המשתתפים, התיישבו לאכול. אלא שעורכי ההגדה "שכחו" שצריך לשנות את השאלות. וכך נשארו שאלות – 'מה נשתנה' שאין להן כל קשר למה שהילד אכן ראה. זו הסיבה שילדים קטנים שואלים, כיוון שאת השאלות,שהם לא מבינים, מכתיבים להם ואת התשובות לא נותנים. חג שמח.