באמת נו-מטאל

גם האלבום החדש של POD לא מצליח לחדש משהו בז'אנר הגווע

אם לא יחול שינוי דרסטי בכל הנוגע למריבות הפנימיות אצל לימפ ביזקיט, או אם האלבום של לינקין פארק, הצפוי לצאת בקרוב, לא יפתיע באיכותו, אפשר להתחיל להספיד את תופעת הנו-מטאל. גם Testify האלבום החדש של POD על כל הניסיונות לרענן, להלהיב ולשלב סגנונות, נשמע יותר כמו ניסיון מלאכותי לחפש כיוון חדש, להשתעשע בגימיקים חדשים ולכבוש פסגות מצעדים.

 

במסגרת הליכי גיבוש האלבום הם גייסו את המפיק עטור הפרסים גלן באלארד (שקירה, אנסטסיה, אלניס מוריסט) כדי שימצב אותם מחדש בקדמת הפופ-נו-מטאל האופטימי ויעזור להם לחזור ולהוביל את הסצינה, כמו שהם עשו עם Satellite ב-2001.

 

הגימיק הכי טוב שיצא להם מהאלבום הוא השת"פ עם כוכב הראפ-רגאי החסידי, מתיסיהו. Roots in Stereo הפותח את האלבום, בו נוטל מתיסיהו חלק, הוא מהשילובים הטובים שנעשו בתחום, זה שיר סוחף ומלהיב, והשילוב בין הדיסטורשיין לשירת הרגאיי עושה טוב לקהל המטאלי ולקהל הסטלן של הרגאיי.

 

אבל כאן נגמר החלק המעניין באלבום, בשאר קטעי הנו-מטאל, POD בעיקר ממחזרים את הז'אנר ושומרים על הקו של יצירת המנוני כעס ופורקן לגיל הנעוריםSounds Like War , Mistakes & Glories ו-Goodbye for Now, ולטעמי הם כבר איבדו את האפקטיביות שלהם ולא מצליחים לשכנע.

 

מתיסיהו חוזר לסיבוב נוסף ב-Strength of My Life שיר פופ-רגאיי איטי וחסר ייחודיות, שהקשר שלו לרוח של POD לא ממש ברור. אבל הכי רחוק הלכו POD עם On the Grind שהקשר בינו לבין צורה כלשהי של רוק, רחוקה כמו איחוד של לד זפלין, זה אפילו לא בלדת רוק, זה סתם ראפ שכונתי מהיר עם פזמון של מוזיקת נשמה.

 

POD היתה תמיד להקה אופטימית עם מסרים חיוביים, ו-Testifyהוא עוד אלבום אופטימי ברוחו, אך לא מספיק אופטימי בשביל להוציא את הנו-מטאל מהבוץ הדביק שדבק בו.

 

• האתר של POD