לא רבים הם האוהדים שפקדו ביום שישי את איצטדיון 'דוחא' לרגל המשחק הקריטי של בני סכנין מול מ.ס. אשדוד. הם כנראה כבר השלימו עם הירידה לליגה הלאומית. רבים מבין האוהדים שכן הגיעו, עזבו את שערי האיצטדיון עוד לפני שריקת הסיום של השופט אלון יפת, כשכבר השלימו עם ההפסד הביתי הצורב 3:0. המעטים שכן נשארו התקשו להשלים עם התוצאה המרה וכילו את זעמם ביו"ר המועדון מאזן גנאיים וחבריו בהנהלה - אותם כינו "גנבים".
סערת היצרים באיצטדיון 'דוחא' לא השאירה הפעם את גנאיים בקור הרוח האופייני לו. היו"ר, שידוע כאדם מנומס ומקובל על הבריות, סירב להשלים עם הקריאות מהיציע ובעיקר עם התנכלות כמה מהאוהדים לבנו בן ה-15 שישב ביציע. גנאיים הנסער עלה אל היציע, התקרב אל האוהדים, הטיח בהם דברים קשים וסירב להפסיק למרות ניסיונות מקורביו לעצור אותו. על רקע העימות הזה והיאוש שפקד את האוהדים, החלה מהומה גדולה שגלשה אל הרחובות סביב האיצטדיון. מהומה בה התערבו גם השוטרים וגבתה עצורים ושני פצועים.
צפו בעימות בין מאזן גנאיים ואוהדי בני סכנין (צילום: יונתן האורסטוק)
בסיום המשחק, הביע גנאיים את אכזבתו מכפיות הטובה של האוהדים וכן ביקר את נאמנותם לקבוצה בשעתה הקשה. "אני מלווה את הקבוצה הזאת כבר 13 שנה, עוד מליגה ב'" אמר גנאיים אחרי המשחק, "השנה, אם לא היה ארקדי גאידמק, לא היתה קבוצה והם צועקים לנו גנבים. אחרי שנים רבות כל כך שעשיתי הכל בשביל המועדון, תגידו לי אתם אם צריך לתת לי תעודה יושר? הם רוצים שאני אמכור את הבית שלי, אבל אני לא מתכוון למכור את הבית" אמר גנאיים. "ראיתי את הבן שלי, אותו עזבתי לפני 13 שנים בשביל הקבוצה, בוכה ביציע. זה מה שמגיע לי? הוא קיבל מכות בגלל שאמר להם להתבייש".
גנאיים שלל את האפשרות כי יתפטר מהנהלת הקבוצה וביקש לפתוח בוועדת חקירה שתבדוק את מידת ההתגייסות האמיתית של המגזר הערבי לנציגה היחידה שלו בליגת העל. "אם אתפטר, אני אתן לאוהדים פרס. אני נשאר. מי שרוצה שיעודד את הקבוצה, מי שלא רוצה יילך לקבוצה אחרת. היינו צריכים להביא 500 ילדים מהרחובות כדי למלא את האיצטדיון. איפה היו האוהדים והאנשים שהבטיחו עזרה? שכל אחד יסתכל לי בעיניים ויגיד מהם תרמו .אם לא גאידמק ו-400 אלף הדולר שלו, לא היינו דורכים על המגרש".
צפו בתגובות להפסד בני סכנין (צילום: יונתן האורסטוק)
למרות סערת הרגשות והיאוש בעיר, גנאיים הבהיר כי הקבוצה לא מוכנה להשלים עם גורלה המסתמן - בטח לא כל עוד יש לה סיכוי לשרוד. "אני לא זה שירים דגל לבן, אנחנו נשחק עד הסוף ואם נרד - נרד בכבוד. אפשר לתקן את הקבוצה, בעוד שנה, שנתיים, אבל התרבות הזו היא מתחת לכל ביקורת. איפה הקהל המתורבת, השאירו אותנו לבד".