הפסקת אש: מדורה בטיחותית וידידותית בקמפינג

להדליק מדורה "כולם" יודעים, אבל האם אתם בטוחים שאתם גם יודעים איפה באמת מותר ואיך מצמצמים את הפגיעה בטבע? וגזם מרוסק כבר פגשתם? קבלו מדריך מצולם לנושא הבוער

 

להדליק אש בקמפינג (בימוי: מישל דור, צילום: שי רוזנצוויג)

 

איפה מדליקים:

• בשמורות טבע: רק בחניוני יום או לילה (מסומנים במפות בשלוש נקודות), ולא בשטחי השמורה עצמה.
• ביערות קק"ל: במרחק בטוח מכל צמחייה או חומר דליק אחר, כולל עמודי חשמל או טלפון. ככל שהמדורה שאתם מתכוונים להדליק גבוהה וגדולה יותר - כך צריך לגדול רדיוס הביטחון.
• מצאתם מקום מפוחם ממדורה קודמת? בנו עליו את המדורה שלכם. הכלל אומר: אם אפשר להמנע מפיחום מקום חדש בטבע, יש לעשות כן.

 

איסוף עצים:

• בשמורות טבע: אסור באיסור חמור לקושש עצים בשטח, שכן מאחר שהאזור מוגדר כשמורה לקיחת עצים היא פגיעה בטבע. אתם עלולים לחסל מבלי דעת בית גידול לבעלי חיים שונים.
• ביערות קק"ל: מותר להשתמש בערימות גזם, אם אתם מוצאים כאלה. אסור, אנחנו מקווים שזה מובן, לשבור ענפים ולפגוע בעצים.
• תביאו מהבית: משטחים שניתן למצוא לצד חנויות סופרמרקט (בתנאי שברור שהם אינם נחוצים עוד). משטח מפורק יוכל להכנס לכל תא מטען של מכונית סטנדרטית.

 

בניית והדלקת המדורה:

• צרו מעגל אבנים כדי לתחום את המדורה.
• דאגו לנקות מעלים יבשים ושאר חומרים דליקים את המעגל החיצוני שמסביב לאבנים. אם האש תחרוג מהגבול שהצבתם, היא לא תדליק את האזור ו/או תתפשט.
• להדלקת המדורה השתמשו בגפרורים או מצת. אין להשתמש בכל חומר דליק אחר, בוודאי שלא בשמן או בדלק.
• כדי להבעיר את המדורה מומלץ להשתמש במחטים של עצי אורן או בגזם מרוסק של קק"ל. המפונקים יכולים להביא קוביות "זיפ" מהבית. עדיף שלא להשתמש בנייר, שעלול לעוף ברוח ולהצית את האזור. אם אתם בכ"ז משתמשים בנייר, אנא השתדלו לשמור על כמויות קטנות ולוודא כי הן תקועות או קבורות היטב בן הענפים.
• סבלנות היא מצרך חשוב במהלך הדלקת וליבוי המדורה. רוח עשויה לעזור בתהליך, ואם לא נושבת כזו אתם מוזמנים לעשות "פוווו" בעצמכם.

 

כיבוי המדורה:

• חשוב להחזיק שני דליי מים לצד המדורה, למקרה שהאש מתפשטת באופן פתאומי.
• השיטות המומלצות והמקובלות לכיבוי הן: מים, "כיבוי צופי" (כן, כזה שרק גברים יכולים לבצע) וחול.  
• אין לעזוב את המקום לפני שמוודאים כי המדורה כולה כבויה, עד אחרון הגצים והגחלים.

 

• תודה רבה לצחי גלובין ולמשפחתו ולחברה להגנת הטבע