בשבילי הכוכב זו אגם

אגם רודברג מככבת בטלנובלה העברית הראשונה בסלולר שמפיקה סלקום, וחושפת עור בקמפיין של אינטימה. נועה רום הרחיקה עד חדר המלון המחניק באילת ששימש כאולפן (המזגן פשוט מפריע להקלטה), כדי לטעום מחתיכת היסטוריה מתהווה

אובך בחוץ וחם. מאוד. אני נוחתת באילת הישר לסט של הטלנובלה הסלולרית העברית הראשונה, שנקראת "הנסיכה" ומצולמת כמובן במלון הנסיכה. בתוך חדר המלון, שבו מתקיימים הצילומים, שוכבים על המיטה נינט וגיא אריאלי. או, סטופ, rewind, נינט וגיא?! למה לא מספרים לי שום דבר?

 

 

מבט שני בשחרחורת עם שרשראות הזהב והמסקרה שנמרחה, ופניה של אגם רודברג נגלות לנגד עיניי. העיניים שלה מזוגגות והיא בוהה בחלל. "אלה סצינות קשות, בגלל זה אני נראית ככה", היא מסבירה, ולא, אין מה להיכנס לפאניקה, רודברג לא השחירה את תלתלי הזהב שלה. זו רק פאה ואפילו פאה מוצלחת - הרבה יותר מהקסדה השחורה ששמה על עצמה נגה שחר בסדרה "פיק אפ". לינוי רייך נכנסת לחדר בשמלה אדומה כל כך קטנה, שהיא מחזירה אותי מיד למציאות. "אני מגלה שבוגדים בי, בגלל זה אני נמצאת עכשיו במצב מהורהר", רודברג שואלת-עונה, ונדמה לי ששמעתי שיוף ציפורניים. הבמאי צועק "אקשן".

 

ספקית הסלולר סלקום מפיקה את הטלנובלה הסלולרית שמיועדת למנוי הדור השלישי. מה הם לא יעשו כדי שתשדרגו את המכשיר. החידוש בצילומי הטלנובלה הוא בהתאמה ובבנייה הייחודית למסך הסלולר, במקום עיבוד של תוכן קיים. הרוטינה של שעה אחת ביום שבה מנוי HOT או לחלופין yes צופים יחד בטלנובלת השבט איז אאוט. פה כל אחד אדון לעצמו. יש לו שלוש דקות וחצי, 40 פרקים ואגם אחת על מסך בגודל של קופסת גפרורים.

 

במרכז הסדרה, שנכתבה על ידי שירי צוק ("השמינייה") ומבוימת על ידי ציון רובין, עומדת נערה בת 16 שסיפור חייה יכול היה לפרנס כמה סרטי בורקס של מנחם גולן. ענת (רודברג) בורחת מהפנימייה שבה היא מתגוררת בגלל הטרדה מינית שמסתיימת בצורה טרגית ומגיעה בדרך לא דרך למלון הנסיכה. היא שוב עוברת הטרדה מינית, מתאהבת בבחור טוב עם אם חורגת ומרשעת, ולבסוף גם פוגשת את מאיה בוסקילה.

 

רודברג מודל 2006 מציגה אגם סוערת יותר, מורכבת יותר. היא עושה עכשיו את הקמפיין הסקסי של חברת אינטימה בנוסף לקמפיין של חברת סקצ'רס, ובעיקר מגלמת דמות מאתגרת שגם רוצחת, מחליפה זהויות ופאות, ועוד מוצאת כוחות לשיר לאהובה אחרי מרחץ הדמים. "היא לא כמו הדמויות ששיחקתי עד היום", מתמוגגת רודברג. "זו לא אותה ילדה יפה, תמימה וטובה, היא נורא מורכבת".

 

כנראה שגיל 20 עושה את שלו.

 

"מאז שאני בצבא עברתי סוג של תהליך. אולי השתניתי והתבגרתי, אולי גדלתי. דברים שפעם לא נראו לי נכונים נראים לי נכונים עכשיו. זה גם תהליך של היכרויות עם אנשים, תהליך של מערכות יחסים".

 

את ויוני כבר שנה ביחד, זה בטח קשה לנהל זוגיות תחת אור הזרקורים.

 

"אני לא חושבת שיש לי זוגיות מתוקשרת. נכון שיוני (דותן) הוא דמות מוכרת, אבל זה לא שאנחנו עושים ראיונות משותפים".

 

טוב לך עכשיו?

 

"כן, טוב לי איפה שאני נמצאת, אבל את יודעת, כשאני משחקת יותר קל לי לבכות מול המצלמה, חיוך הרבה פעמים הוא מסכה".

 

לעשות את הקמפיין של אינטימה זה סוג של הצהרה שאת כבר לא בת השכן?

 

"אני לא מאמינה בהגדרות, אני חושבת שהן מאוד ברנז'איות ומטומטמות. אני יודעת שאני אוהבת את מה שאני עושה, ואני מגדירה את עצמי כשחקנית שעושה עוד כמה דברים שעושים לי טוב, וברגע שזה לא יעשה לי טוב אז אפסיק. הציעו לי לעשות את הקמפיין של אינטימה גם לפני שנה ושנתיים, ורק השנה זה הרגיש לי נכון, הרגשתי שאני שם. מגיל 13 אני אומרת ליחצן שלי (גילי כהן - נ.ר) שיש לי אינטואיציה נשית לבחירה של הדברים שאני עושה. זה היה לי נכון לעשות את זה עכשיו. פתאום זה הרגיש לי טוב".

 

הרגשת בנוח עם הגוף שלך בצילומים לשער שלנו, שדרך אגב יצא מאוד סקסי אם לומר בעדינות.

 

"אני תמיד אוהבת לעשות דברים חדשים, ואני לא חושבת שיש אשה בעולם שבמאה אחוז אוהבת את הגוף שלה. בסך הכל יש בינינו הבנה טובה ושיחות רבות על המקרר, שיחות מוטיבציה...".

 

את חושבת שהטלנובלה הסלולרית תתפוס?

 

"אני נורא מקווה, כי יש פה משהו שלא עשו אף פעם. זה כמו ללכת על הירח בפעם הראשונה. כמו תינוק שמגלה שהוא הולך בפעם הראשונה, וכמו להתאהב בפעם הראשונה. אני בעד לנסות דברים שאף אחד לא ניסה, להעז ולחדש. אצטט לך משפט מתוך הסדרה שיענה לך על השאלה: 'לפעמים צריך לעצום את העיניים ולצעוק, על החיים ועל המוות'".

 

המשפט של רודברג מהדהד באוזניי, בעיקר הקטע של המוות, בעוד אני נחנקת מהחום ששורר על הסט. ים, גלים, בריזה, כל אלה כל כך קרובים אליי וכל כך רחוקים כשאני מצונפת בחדר בלי מזגן (הרעש מפריע לצילומים) ועם הרבה פרצופים שנוזלים ממייק-אפ. "איזה קלוז-אפ מצלמים עכשיו?", שואלת רייך. "של נינט", צועק מישהו מההפקה ואריאלי צוחק את צחוק הפעמונים הידוע שלו, שמזכיר בקולו אוטו שמנסה לדהור על הילוך ראשון.

 

רייך משחקת את מאיה, סוג של אלקסיס רק בגרסת הברבי שיק, שכל מעייניה מופנים לנקום בקריסטל-רודברג על שלקחה לה את בלייק, כלומר את רועי (אריאלי). "אני משחקת בתפקיד ראשי", מבהירה לי רייך. "זה לא רק אגם בתפקיד הראשי, זה גם אני וזה היה לי חשוב כי לא רציתי להיבלע", היא אומרת. "אגם משחקת דמות של רעה. בפרק הראשון אתם תראו אותה מגואלת בדם", ממשיכה אלקסיס לחמם את העניינים על קריסטל, ורק חסר עכשיו איזה קט-פייט בבריכה של המלון. רייך מרוצה מתדמית הביצ'ית. "תמיד היו אנשים שרצו לתייג אותי כבלונדינית התורנית, אבל פתאום אני מביאה לינוי חדשה שהיא גם נראית טוב, גם חתיכה, גם אינטלקטואלית, גם בוגרת יותר אבל גם נראית צעירה".

 

קצת נעלמת לנו מאז "לגעת באושר". מה קרה?

 

"הייתי חייבת ללמוד למען ההורים, אז עשיתי פוס עם הקריירה ועכשיו חזרתי, הצטרפתי לסוכנות של רוברטו (בן שושן) שמאוד מאמין בי. הייתי שמחה לעשות את הפרויקט הזה בלי אודישן, אבל אני גאה שעברתי אודישן והצלחתי להתקבל לסדרה".

 

לא מבאס אותך לעבור למסך המאוד קטן?

 

"זה מדליק לאללה. אני נורא אוהבת לקחת חלק בדברים חדשניים. 'לגעת באושר' היתה הטלנובלה הראשונה והיא היתה פורצת דרך. פעם אם היו שואלים מה היא המצאת המאה היו אומרים הטלוויזיה, ואחר כך המחשב, והיום היו אומרים שזה הסלולרי, כי זה משלב את הכל ביחד".

 

עדיין בסצינה בחדר המלון, ואריאלי ורודברג שכובים על המיטה, מצחקקים זה עם זו ומחכים להוראות מהבמאי. שוב אני חושבת לעצמי על זוגות מפורסמים שהפכו לחברים במהלך צילומי טלנובלות, והאם בכלל אפשר לחשוב על סקס כשחם כל כך. "אגם מדהימה בעיניי", אומר אריאלי. "העיניים שלה, הפנים שלה, היא בונבון. היא הפתיעה כשחקנית, אני מודה, לא ציפיתי שהיא תשחק כל כך טוב. היתה לנו עכשיו סצינה ואני אוהו... אבל פנטזיה לחוד ומציאות לחוד. יש לה חבר ואין מצב. זה מהמם וזה עושה את זה, אבל כל אחד מאיתנו יודע את הגבולות", הוא אומר.

 

לבמאי זה לא מפריע, והוא נותן הוראה לאריאלי למזמז את רודברג בגסות. מתי סרי ושרון מלכי-שמש, שמגלמים את האב והאמא החורגת של אריאלי, ושרון פרנס שמגלם ברמן תחמן, נכנסים לחדר והורסים את הפאן. נו שוין, גם ככה חם מדי.

 

מאיה - לא מדברת יותר על דודי - בוסקילה, איז אין טאון. היא מגיעה להופעת אורח קצרצרה בתפקיד עצמה, ושרה את שיר הנושא של הסרט "ימים של אהבה" - כנראה בסוג של מחווה לסרט הקאלט. רק חסר שנירו לוי יקפוץ מאחורה ויכניס לה עוד כאפה.

 

"יש לי פיפי אחושילינג", היא צועקת לבמאי שמבקש עוד טייק, הפעם עם שחקנית חיזוק בדמות אנוכי כקהל, ותודה לסוכן שלי שהבטיח שיעשה אותי כוכבת. הבוסקילה משתחררת ורצה לים. "מזמן הפסקתי לחשוב איך אנשים יקבלו את הדברים שאני עושה", מתייחסת בוסקילה להשתתפותה בטלנובלה סלולרית, "זה מגניב וזה חדשני".

 

את לא חוששת מזה שזה ממכר את הנוער למכשירים סלולריים?

 

"מתוקתי, הנוער מתמכר לכל דבר, גם 'פנאי פלוס' ממכר".

 

ברור, אבל עיתון בידור לא משפד את המוח, מקסימום הוא יכול לתת לו לנוח.

 

"בארץ תמיד רוצים להיות במשתדרגים ולהתעדכן עם הטכנולוגיה וזה בדיוק מה שקורה פה".

 

אנחנו נמצאים עכשיו בתוך מסעדה במלון, מצלמים את אחת הסצינות המרגשות בסדרה, שבה רודברג שרה את שיר הנושא של הטלנובלה, שמוקדש לאריאלי, "אתה שומר עליי", במטרה לזכות בו ולהצילו מציפורניה של רייך. "אגם פשוט מדהימה", מתמוגג ארז אלון, מעצב השיער. "היא עושה פה תפקיד אחר ממה שהיא עשתה עד עכשיו, היא כל הזמן מדברת איתנו על השינוי שהיא עברה, על זה שהיא התבגרה".

 

בעוד רודברג מתבגרת ואני מזדקנת, רייך, כלומר מאיה, כלומר אלקסיס, לוקחת את העניינים יותר מדי קשה. "אחרי כל סצינה קשה אני הולכת לתקוע קרואסונים, זו דמות שעוברת דברים רגשיים, בכיתי הרבה בסדרה ובלי עזרה מטיפות", היא לוחשת לי ברגע של אחווה נשית.

 

סוף היום מגיע ואנחנו בסצינה האחרונה בסדרה, ועל הסט כבר נושבת רוח של סוף טירונות. רודברג, במדי חדרנית, מרגישה משוחררת משהו ובאחד הטייקים האינסופיים כשהיא מגישה אוכל לשולחן היא שולפת בדיחות: "אתם יודעים איך אומרים ויברטור ברוסית?", היא שואלת את חבריה לסצינה, סרי, מלכי-שמש ואריאלי. "אנה גרני נא", היא עונה, וכל הסט על הרצפה מהבדיחה. היא מתבקשת לחזור על זה שוב. "זה לא סותר את הדמות?", שואלת אגם בבדיחות. "זה סוטה את הדמות", עונה לה מלכי-שמש, וסוף סוף הבמאי צועק איטס אה ראפ!