כשהייתי ילד, המונדיאל היה בשבילנו כמו חג. כולם מחכים לזה. לא משנה איזה דברים אחרים מתרחשים באותו זמן. גם אם יש מלחמה – המונדיאל הוא הדבר המעניין ביותר. בזמן משחק, אף אחד לא מסתובב בחוץ. כולם בבית, רואים את המשחק ביחד. יש בברזיל כ-180 מיליון תושבים, מתוכם להערכתי 140 מיליון רואים כל משחק של הנבחרת. אחרי המשחק כולם יוצאים החוצה לשכונה כדי לחגוג.
הזיכרון הכי חזק שלי מהמונדיאלים הוא מ-1986, כשהפסדנו בפנדלים לצרפת. לואיס פרננדז כבש אז את השער בפנדל שהוביל להדחה שלנו מהאליפות. בתור ילד המודל שלי לחיקוי היה זיקו. אהבתי את סגנון המשחק שלו ואת המנהיגות שלו, למרות שסוקרטס היה מנהיג גדול יותר.

במשחק נגד צרפת זיקו החמיץ פנדל, וסוקרטס החטיא גם כן בדו-קרב פנדלים. הייתי אז בן שמונה ובכיתי לאחר המשחק. האמת היא שכולם בכו. השאלה מי הנבחרת הטובה ביותר היא רטורית, וההיסטוריה מדברת בעד עצמה. לברזיל יש חמישה תארים של אלופת עולם ועם זה אף אחד לא יכול להתווכח.
לדעתי, הנבחרת שיש לברזיל למונדיאל הקרוב היא הטובה ביותר מאז ומעולם. מצבור כזה של כוכבים לא היה לברזיל אף פעם. אמנם גם ב-1970 וב-1982 היו נבחרות עם הרבה כוכבים, אבל לא בכמות כמו שיש היום. אם ברזיל תשחק כמו קבוצה וכל השחקנים יגיעו בכושר טוב, יהיה קשה לקחת ממנה את הגביע. יש עוד כמה נבחרות עם סיכויים לזכות בגביע: גרמניה המארחת, אנגליה וארגנטינה.

ברזיל נגד ארגנטינה. אין יריבות מיוחדת (צילום: איי.פי)
אגב ארגנטינה, לי באופן אישי אף פעם לא היתה יריבות מיוחדת עימה. יש יריבות מסורתית בדרום אמריקה, אבל לא רק בין ברזיל וארגנטינה אלא בין ארבע נבחרות, כאשר מלבד ברזיל וארגנטינה שותפות ליריבות הזאת גם פארגוואי ואורגוואי. כשיש משחקים בין שתי קבוצות מתוך הארבע האלה תמיד יש בלגן.
כשהייתי בן שמונה חשבתי שבגיל 18-20 אשתתף במונדיאל, אבל היום ברור לי שלא נורא אם החלום הזה לא התגשם. לא קל להגיע לשם, והיום אני מבין
מה צריך לעשות בשביל זה. לא מספיק רק לשחק טוב. צריך גם סוכנים טובים ולהיות בזמן הנכון במקום הנכון ובקבוצה הנכונה. רק אם הייתי משחק פעם באחת מהליגות הטובות בעולם, הייתי יודע אם אני מסוגל להגיע לרמות הגבוהות ביותר או לא. כששיחקתי בהפועל רמת גן, לא ידעתי שאוכל להגיע גם למכבי חיפה, וכשעשיתי את זה נוכחתי לדעת שזה אפשרי. אם הייתי בזמן הנכון במקום הנכון, אולי הייתי מגיע גם לנבחרת ומשם למונדיאל. אולי.